5 בנובמבר 2016

החיים בממוצע






מפקד גלי צה"ל קבע נוהג: לרוב, במקום מגיש יחיד, יש זוג. למען האיזון. מצד אחד עיתונאי המזוהה כאיש ימין. מהצד הנגדי מישהו המזוהה עם המרכז. מצד אחד נתניהו. מצד שני כחלון. בקואליציה המשודרת יש איזון מופלא.
באחת מתכניות השבוע עסק הזוג התורן בשאלה חשובה: מה מסביר את הגידול במספר הישראלים המטיילים ביפן. איש המרכז הסביר בכובד ראש כי "לישראלים" נגמר כבר מאירופה ומאמריקה ורק יפן נותרה לא מוכרת. נציגת הימין באה עם הסבר מקורי: ישראל מדינה עשירה. תושביה עשירים. לכן יש כסף, ולכן נוסעים יותר ואפילו ליפן המאוד יקרה.

ואמנם בהשוואה בינלאומית ישראל היא מדינה מפותחת כלכלית. ההכנסה הלאומית לנפש היא 140,000 שקל לשנה. מספר נאה. אם כל גולגולת ישראלית ממוצעת היא בעלת הכנסה כזו – לא מסובך לנסוע ליפן.
איך זה מתיישב עם שכר "ממוצע" של 10,000 שקל לעובד לחודש? לדוגמא משפחה ובה זוג הורים ושני ילדים. שני ההורים עובדים בשכר ממוצע. לכל אחד מהם 120,000 שקל לשנה וביחד 240,000 שקל לשנה. מכאן, בתוספת קיצבאת ילדים, הממוצע לנפש הוא 61,000 שקל. להיכן נעלמו כ- 80,000 מההכנסה הלאומית לנפש שנספרה בידי העיתונאית המוכשרת?

הממוצע, החציון והאלפיון

מנפלאות הסטטיסטיקה. אבל הממוצע הוא ממש לא מייצג. השכר החציוני (האמצעי) הוא בערך 7,000 שקל לחודש. אם לוקחים את מחצית האוכלוסייה שמתחת לחציון, ונחזור למשפחה שלנו (2+2), הרי נעלמו לנו כמעט 100,000 שקל מאותם 140,000 המובטחים בסטטיסטיקה כהכנסה הלאומית לנפש.

צרה צרורה. הפתרון של הימין הוא להתעלם. אבל כאשר בודקים מי נוסע לחו"ל, באיזה תכיפות ולאילו יעדים אפשר להבין מדוע 30,000 ישראלים הצליחו לשנס מותניים, בלי לשקוע בחובות ולהגיע לארץ השמש העולה.

8.5 מיליון גרים בארצנו הקדושה. כל עשירון כולל 850,000 תושבים. אותה מחצית שבחשבונה נמצא מחסור של כמעט 100,000 שקל כדי להגיע למדד העושר של העיתונאית מהימין כוללת יותר מ – 4 מיליון תושבים. הם עדיין לא היו ביפן.

נעבור לממוצע – זה שחסרים לו "רק" 80,000 שקל כדי להגיע למדד העושר של הימין. עם הממוצע ומי שמתחתיו הגענו לבערך 6 מיליון תושבים שעוד לא נסעו ליפן השנה.

המספרים מתחילים להתיש אז נקפוץ למאון העליון זה שכולל 85,000 תושבים. מתברר שאפילו 1% מתושבי המדינה טרם זכו להיות ביפן השנה. מי זכה? 3 האלפיונים הכי עשירים. בראבו עליהם.

החיים בקוקוריקו לנד

אז כאשר אומרים ש"אנחנו עשירים" מדברים מהרהורי לב סטטיסטיים במקרה הטוב או סתם משקרים במקרה הנפוץ. ובכלל, בכלכלה ובחברה אין באמת אנחנו. האנחנו של הסטטיסטיקה היא חיבור של מין בשאינו מינו. מחברים אנשים שאינם מחוברים עם כספים שאינם מתחברים כדי לייצר סך הכל וממוצע שאינם מייצגים.

למה אוספים נתונים שכאלה? הסיבה העיקרית היא שזה קל. תחשבו על העניין הבא: האם תוספת של 100 שקל לקיצבת נכות של עיוור דינה כדין תוספת של 100 שקל בדיבידנד שמקבל מנכ"ל של בנק? אם סופרים שטרות של כסף – אז מאה זה מאה. אבל בחיים זה חיבור מופרך.

במדינת קו-קו-רי-קו יש 5 תושבים. לאחד הכנסה של 1, לשני 2 וכך הלאה עד ההכנסה של 5 לתושב האחרון. נתנו לחמישי עוד 1. הממוצע עלה בכ- 6%. 80% מתושבי קוקוריקו, להלן ישראל, לא ראו גרוש.

(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 3.11.2016)