1 באוגוסט 2017

הכישוף ומחירו



תחילה לסיפור מהעבר הרחוק. אהוד ברק הוא עדיין ראש ממשלה. יוסי שריד הוא יו"ר מרצ ושר החינוך. הממשלה מתכנסת לדיון תקציבי ושר האוצר, בייגה שוחט, מציע קיצוץ בתקציבי המשרדים כדי "לעמוד ביעד הגירעון".
על פי ההצעה, גם תקציב החינוך צריך להיות מקוצץ  ויוסי שריד ממהר להודיע כי מרצ מתנגדת לקיצוץ הזה. בלי מרצ אין ממשלה. מישהו מעלה הצעת פשרה: תקציב החינוך לא יקוצץ ואילו המס על הסולר יועלה כדי למנוע גידול בגירעון.


בתחילת החורף התקציב מאושר בכנסת ואל משרדו של שר האוצר מגיע מכתב מהתאחדות התעשיינים ובו התנגדות נמרצת להעלאת המס על הסולר המשמש חומר גלם בתעשיות רבות בלה...בלה....
חולפים יומיים ולשר האוצר מגיע מכתב נוסף. הפעם השולח הוא שר התעשייה (שמו הקודם של משרד הכלכלה הנוכחי) ואיש מרצ רן כהן. במכתב הוא מביע התנגדות נמרצת להעלאת המס על הסולר המשמש חומר גלם בתעשייה בלה....בלה....

לזה שוחט לא ציפה. הרי כהן היה שותף לדיל חינוך תמורת מס סולר ואף הצביע בעדו בממשלה. והכי מגוחך: כהן העתיק מילה במילה את מכתבו של יו"ר התעשיינים ורק חתם עליו כמיניסטר התעשייה.

ללמדנו שמשרד התעשייה הוא על אמת משרד התעשיינים. זה הכישוף.

כוננות ביסלי

כפי שעולה גם ממה שקורה בימים האלה. משרד הבריאות מבקש לסמן מוצרי מזון מזיקים. הרעיון הוא שעם סימון בולט הצרכנים יירתעו ולא יקנו את מה שמזיק. על סמך תרגיל סטטיסטי מפוקפק למדי טוען המשרד כי מדי שנה מתים יותר מ – 2000 איש ואישה ממזון מזיק. ומה שיותר חשוב הוא גורם להשמנה ולסוכרת אצל ילדים.

לא משהו מהפכני. בכמה מדינות מונהג מכבר "מס סוכר" שמנסה להגיע לאותה תוצאה דרך הכיס ולא דרך האיום על העטיפה. אבל משרד הבריאות שלנו הוא רופס למדי מול הביזנס, ומכאן ההצעה לטפל במחלות באמצעות צביעת העטיפות. שיהיה.

אלא שהתעשיינים והסוחרים מתנגדים. לכן גם משרד הכלכלה, ובראשו הבייבי-כחלון אלי כהן, מסתייג. כלומר הוא בעד אבל לא ככה.
מה זה ככה? דה מרקר מצטט את ראשי המשרד שהבהירו כי "סימון המוצרים צריך להיות באופן שהשפעתו על יוקר המחיה תהיה מינורית".
שימו לב לטמטום. ראשית, כלל לא ברור ששינוי העטיפות של הביסלי ישנה את מחירו לצרכן. הרי יש להם מגוון עטיפות לאותו מוצר – תלוי היכן הוא נמכר. להפך, יצרני הביסלי עשויים להוזיל אותו כדי למנוע את צמצום הצריכה שהסימון עלול להביא. היצרנים מעוניינים רק ברווח, ולא בבריאות. אבל זה מה שהתעשיינים הסבירו לבייבי-כחלון.

שנית, נניח שהמחיר יעלה. הלא זה בדיוק הרעיון: לצמצם את הצריכה של הרעלים האלה (נתרן, סוכר ושומן רווי). ואם מחירם יעלה – ואפילו בהרבה – יש סיכוי שחובבי הביסלי יבחרו בחטיף  דל נתרן או, שומו שמים, בתחליף נטול מלח. ואם כך ינהגו – כמה זמן לדעתכם יחזיקו היצרנים במחיר גבוה?

זה לא סוף הטמטום. על פי החוק יש חובה על הזרוע המבצעת להביא לכך שהאינפלציה תהיה 1-3%. בפועל אנו נמצאים  באפס או באינפלציה שלילית (תלוי איך מודדים). לכן לפי החוק ולבטח לפי החלטות הממשלה, העלאת יוקר המחיה חיונית. אבל אצל אלי כהן וכחלון יד אחת לא יודעת מה עושה היד השנייה.

וזה מובן: אפשר ועורקי הדם במוחם עמוסים בנתרן ושומן רווי. כדאי לפנות לרופאים.