קצת לפני יותר משנה הצביעו הבריטים בעד
יציאה מהאיחוד האירופי – Brexit. בחורף
הודיעה הממשלה הבריטית רשמית על כוונתה לפרוש
ובימים אלה מתנהל משא ומתן על הפרטים. מה שקורה שם יהיה מקרה לדוגמה בקורס
ב"תורת המשחקים". סביר שזו תהיה התבזות.
הממשלה הבריטית הבהירה כי מה שחשוב לה
אלה שני עניינים: הראשון, על אף שצפון אירלנד היא חלק מבריטניה, לא יהיה גבול
"קשיח" בין צפון אירלנד לרפובליקה האירית שהיא חלק מהאיחוד האירופי. כלומר אזרח הרפובליקה יוכל לעבור ללא קושי לבריטניה - מה שלא יתאפשר לאזרח בלגי. השני, שהיא שואפת להגיע להסכם סחר חופשי עם האיחוד. סחר חופשי משמעו שסחורות נעות
בין המדינות ללא מכס.
האירופים מצידם מבקשים תחילה הסדרה של
החוב הבריטי לאיחוד ושל מעמד אזרחי האיחוד האירופי שעובדים וגרים בבריטניה.
בבריטניה מכנים אותם, איך לא, מהגרים. ויש כמה מיליונים כאלה, גם בלי אזרחי הרפובליקה האירית. הם יכולים להישאר?
זורקים אותם?
לכאורה יש על המדף פתרון. הוא נקרא
הפתרון הנורווגי ומתייחס להסכם שבין נורווגיה לאיחוד האירופי. לנורווגיה הסכם סחר
חופשי עם האיחוד האירופי ולאזרחי האיחוד ונורווגיה הזכות לעבוד ולגור אלה אצל אלה.
חד וחלק ופשוט. אבל פה המוקש: הבריטים הצביעו בעד פרישה בדיוק בגלל
ה"מהגרים" האלה.
ביקשת - נחשפת
מהרגע שבריטניה באה בבקשות היא איבדה
את כוח המיקוח שלה והעצימה את כוח המיקוח של האיחוד האירופי. האירופים, אם ירצו –
ויש שם כאלה שרוצים – יכולים להשיב בשלילה לכל הדרישות של בריטניה. כלומר לא יהיה
סחר חופשי. יהיה גבול עם מכס בין שתי האירלנדיות. ואז בריטניה תהיה בדילמה. לפרוש
ללא הסכם (ובכך אולי להימנע מתשלום חובות של מיליארדים לאיחוד האירופי) ולהסתכן בהפרת התחייבות שנתנה
לשותפה הקואליציונית של הממשלה השמרנית בנושא הגבול באירלנד. וכמובן להסתכן במכס
אירופי על מוצרים ושירותים בריטיים – ובמלחמת סחר.
בקיצור: במשחק הפוליטי הזה הבריטים
משחקים פוקר בחפיסת קלפים ללא מלכים, מלכות, ואסים כאשר כל אלה נמצאים בידי האיחוד
האירופי. תרזה מיי, ראשת הממשלה, וחבריה השרים היו נכשלים בבחינת כניסה לקורס
"מבוא לתורת המשחקים" (הנלמד כיום גם במחלקות לכלכלה באוניברסיטאות).
ממדי הטיפשות הבריטית מתבררים מעוד
הדלפה מהשיחות המתנהלות. דווח כי הבריטים הציעו לדחות את הדיונים בכמה שנים עד
שהמו"מ יבשיל להסכם, במקום השנתיים הנקובות באמנת האיחוד האירופי. ועד אז
יימשכו העניינים כרגיל, אבל פורמלית בריטניה תהיה בחוץ.
יוון כנמשל
המשחק מתנהל כשברקע יש מדינות באיחוד
שאף הן אולי יבחרו באופציה נוחה. המדינה שמצבה הכלכלי מצדיק מהלך כזה היא יוון.
אלא שכרגע כל פרישה באה עם תג מחיר כבד. אבל אם נותנים צ'ופר לבריטים....
כלומר גם אם הבירוקרטיה של האיחוד
האירופי מוכנה להתגמש מול בריטניה – היא
פותחת סדק גדול מדי בסכר שמגן על האיחוד.
הבריטים בצרות בגלל הטמטום שהביאו על
עצמם.
היה מי שהציע לממשלה תרגיל חוקתי: להביא
כל הסכם שיושג למשאל עם נוסף בטרם חתימתו. במקרה כזה המחיר לפרישה יעמוד בבהירות לפני כל מצביע. אבל
גם את זה דחתה מיי. היא חושבת שהמציאה את הגלגל. אבל שכחה שלגלגלים יש הרבה פעמים
פנצ'ר.
