תרופה לבטלה?

פרסומת שמשודרת בטלוויזיה האמריקאית טוענת כי "מי שרוצה לחיות יותר" ישתמש בתרופה Nivolumab הידועה בשמה המסחרי Opdivo. המפרסם, היצרן כמובן, לא מטריח את הצופים במידע מפורט: לחיות יותר בהשוואה למה? כמה לחיות יותר? שנים, ימים, חודשים? מה ההסתברות לחיות יותר? כמה בכל זאת יחיו פחות ממי שלוקח תרופה אחרת?

התרופה המדוברת היא לסרטן. לרוב לסרטן העור ולאחרונה גם לסוג מסויים של סרטן ריאות. מי שיקיש את שם התרופה במנוע החיפוש ימצא שבחים מכאן ועד להודעה חדשה. לפעמים כאשר אני קורא דיווחים שכאלה אני תוהה אם אכן בנימין נתניהו ודונלד טראמפ קצת צודקים באשר ל – fake news. והאם יתכן שהנסיעה לאיזה כינוס רפואי באי אקזוטי ובמלון פאר לא מסיטה כמה מהכותבים מדרך הישר.

למה, כמה?

התרופה היא היום חלק מסל התרופות בישראל. היא נכנסה לסל לפני שנתיים. אני מביא את סיפורה גם בגלל שיש הרבה תרופות כאלה ולא פעם הן מוגדרות כ"מצילות חיים". הכל בהתבסס על מחקרו של פרופ' ג'ון מולאהי מאוניברסיטת מינסוטה.

הוא מצטט את המידע שהובא לפני מנהל התרופות האמריקאי לקראת אישור השימוש בתרופה. נכתב שם שהתרופה "מאריכה משמעותית" את תוחלת החיים בהשוואה לתרופה המקובלת (סוג של כימותראפיה). מה זה משמעותי? בעוד התרופה הישנה האריכה את החיים ב – 9.4 חודשים, התרופה החדשה האריכה את החיים ב - 12.2 חודשים (מדובר בחציון תקופת הארכה).

באחוזים זה נראה הרבה יותר מוצלח: שיפור של יותר מ – 20%. אבל עם אחוזים קשה אפילו לקנות תכריכים.

הדילמה

נניח שאת או אתה יושבים בוועדת סל התרופות. האם אתם מכניסים את התרופה הזו לסל? סביר מאוד שאם אתם חולים במחלה או, לחילופין, התרופה ניתנת ללא תשלום – תצביעו בעד הכללתה. אם, בהיפוך תנאי המשחק, החולה מתבקש לשלם מיליון, נדמה שאפילו הוא יאמר לא תודה. מיליון בעבור חודשיים וחצי של חיים עם תרופה שאינה חסינה מתופעות לוואי?

החוקר מציע הסתכלות מעט יותר פרטנית. נניח שהיה לנו מידע ולפיו התרופה מאריכה את חייהם של אנשים צעירים בחודש וחצי ושל זקנים – בשנה. האם נמליץ לתיתה רק לקשישים? ואם המצב היה הפוך – צעיר יחיה שנה וקשיש שבועיים – נמנע אותה מקשישים?

ככל שאנחנו מציגים יותר שאלות כך אנחנו נכנסים למערבולת האי-שיוויון. האם חודשיים של בן 30 שווים לחודשיים של בת 50? האם חודשיים של בת 50 ללא ילדים שווים לחודשיים של בת 50 עם שני ילדים קטנים?

לטענת החוקר מי שמופקדים על המדיניות הרפואית ממעטים להיכנס לצרות האלה.

הון רפואי ושלטון חולני

ועדיין, גם ללא התסבוכות, כמה אנחנו מוכנים לשלם כחברה תמורת העלאת תוחלת החיים בחודשיים וחצי? נניח שהמחיר  הוא מיליון. עתה בא פרופסור יהושע שמר ומוכיח כי אם ניתן לכל קבוצת הסיכון של נשים –כלומר  לכל הנשים שהגיעו לגיל הבלות – סטטין נגד הצטברות כולסטרול בכלי הדם, נאריך את תוחלת החיים של הנשים  באותם חודשיים וחצי. אלא שמספר הנשים שחייהן יוארכו הוא 2 מיליון ואילו מספר חולי הסרטן לא מגיע ל-2000. מה עכשיו?

האם הצלנו יותר חיים עם ניבולומאב או עם סטטין?

התשובה אינה חד משמעית. וזה מובן. מספר המחליטים לגבי סל התרופות שיש להם אינטרס בתרופה חדשה (נובולומאב) גדול מאלה שיש להם אינטרס בסטטין. יש שם רבים שניזונים מכספי מחקר רפואי שמומן בידי חברות תרופות. תסתכלו בממצאי ועדת סל התרופות: הם שקועים עד צוואר בדיוני תרופות שמאריכות חיים בחודשיים-שלושה למאות או אלפי חולים ומעניקים גרושים ספורים למניעת מחלות למיליונים. מה שנקרא הון-חברות תרופות-שלטון.

העצה השבועית לאבי גבאי נמצאת כאן

שתפו: