16 בספטמבר 2017

סינדרלה כלכלית



תחילה לתמצית הטרגדיה היוונית. לפני כמה שנים נקלעה יוון למשבר כלכלי חריף ועמדה לשמוט החזר חובות. בבחירות הכלליות ניצחה מפלגת השמאל וזו, אחרי מו"מ מתיש, שבמהלכו פוטר שר האוצר (מהשמאל של השמאל) היווני לדרישת האיחוד האירופי, נחתם הסכם "הבראה". עיקריו: האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית יעמידו אשראי של עשרות מיליארדים לממשלת יוון ובלבד שהממשלה תנהיג משטר צנע שבו יקוצצו השכר, התעסוקה במגזר הציבורי, הפנסיות, חלק מתשלומי הרווחה. הכל במטרה לצמצם את הגירעון הממשלתי ולאפשר למשק לעלות על תוואי של צמיחה.


אמצע 2017 (א):

יוון ביקשה סיוע נוסף. קרן המטבע מאשרת שממשלת יוון עשתה צעדים כואבים מאוד מבחינה חברתית. המדינה על הפנים.
אחת הסיבות שהאיחוד האירופי וקרן המטבע כפו את המדיניות הזו היתה החשש שבלי תכנית צנע גם פורטוגל תדרוש סיוע בינלאומי ללא תנאים נילווים. וחשוב מאוד ללמד לקח את אסופת פושטי הרגל האלה.
אכן פורטוגל היתה על הפנים. ב- 2009 צנחה ההכנסה הלאומית ב – 3%. האבטלה עלתה לשיא של 10%. החשבונות הבינלאומיים היו בגירעון של 10%. הממשלה בפורטוגל (ממשלת ימין) נענתה ברצון לתנאי תכנית הצנע דמוית יוון ואלה נחקקו ב – 2011. שנתיים מאוחר יותר האבטלה הגיעה ל 17.5%.
בבחירות 2015 ניצח השמאל והחליט "לחרבן" על ההסכם של הממשלה הקודמת עם האיחוד האירופי וקרן המטבע. "די לקיצוצים ולצנע", היתה הסיסמא ה"פופוליסטית" בלשון מפלגות הימין.
השכר והפנסיות הועלו. 4 ימי חופשה שנתית שקוצצו – הוחזרו. הקיצבאות לעניים הוגדלו. השקעות ציבוריות תפחו. הוטל מס על בעלי דירות שערכן יותר מ 2.5 מיליון שקל. התפרעות תקציבית כזו לא נצפתה באף מדינה מפותחת עשרות בשנים.

אמצע 2017 (ב):

 דו"ח קרן המטבע הבינלאומית על פורטוגל: המצב הכלכלי השתפר במידה ניכרת....הגירעון הממשלתי ירד ל2.1% מההכנסה הלאומית (הקטן ביותר מזה עשרות שנים - ג.ע.) מה שמאפשר יציאה מהסדר החובות. ....הצמיחה היא 2.5%, הצריכה הפרטית גדלה ב 2.2% והאבטלה ירדה ל – 10%....".

יוון נשארה מכוערת. פורטוגל הפכה ליפהפיה.

מה ההסבר?

בשנים האחרונות התפתחה בשולי האקדמיה הכלכלית קבוצה שמכונה עכשיו New Monetary Theory. הגישה הניאו-ליברלית השלטת טוענת כי בעת משבר (נוסח יוון ופורטוגל, למשל) יש צורך בצנע ובכאב חברתי כדי לשקם את המצב. בדיוק בנוסח שהכתיבו האיחוד האירופי וקרן המטבע ליוון ופורטוגל. ומנסיון של לא מעט מדינות, כולל ישראל 1985, זה עובד. לאט ועם הרבה כאב.

חברי ה – NMT טוענים בדיוק את ההפך. הנה משפט שמסכם עמדתם על רגל אחת: כדי שלממשלה ייכנס הכסף הנחוץ ממסים הנחוץ לצמצם את הגירעון הממשלתי ולשקם את הכלכלה, עליה להדפיס כסף. במקום צנע – הרחבה. זו גירסה מוניטרית של הגותו הכלכלית של מיינארד קיינס, כלכלן אנגלי שפעל במחצית הראשונה של המאה ה – 20 והנחשב לאבי ה"סוציאל דמוקרטיה הכלכלית".

ב- 40 השנה האחרונות מרבית הכלכלנים נטו לחשוב שזה פשוט טירוף הגובל בחוסר אחריות. סינדרלה הפורטוגלית מלמדת אחרת.

העצה השבועית, מספר 10, ליו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי נמצאת כאן