נניח שאתם חיים במדינת קו-קו-רי-קו
והממשלה החליטה על משאל עם כדי להכריע בין
שתי חלופות כלכליות. החלופה הראשונה (חלופה א') מבטיחה הורדה של 50% בכל המחירים
אבל בצידה הפחתה של 50% בשכר. החלופה השנייה (חלופה ס') מציעה הכפלה של ההכנסה אבל בצידה
הכפלה של המחירים.
נניח כי שתיהן אמינות
לחלוטין כמקובל במדינת קוקוריקו. איך אתם מצביעים?
על פניו שתי החלופות זהות. כוח הקניה של
כולם לא משתנה. הנה טיפה דמגוגיה: חלופה ס' מתארת, בהכללה דמגוגית מכובדת, את
סקנדינביה. חלופה א' – את אפריקה. ויש משהו בתיאור הזה. בחלופה אפריקאית אתם
מאבדים אופציה של נסיעה לחו"ל שמתייקרת עתה פי 2. בחלופה סקנדינבית יש מצב
שאתם בכלל עוברים לגור באיטליה עשירים ונינוחים.
וכעת מהדמגוגיה לריאליטי.
מאז כהונתו של ביל קלינטון כנשיא
ארה"ב עלה במדינה הזו השימוש בהטבות מס כדי לעזור לעניים. תכנית ויסקונסין
המפורסמת השקיעה כסף בשיפור יכולתם המקצועית של עניים, שבתום הקורסים נשלחו לעבוד
עם יכולות משופרות, ועימן הטבת מס.
המקסי והמיני
כמה שנים עברו ומישהו תהה מה קרה לשכר
של בוגרי התכנית. שיטת המחקרים היתה מסובכת ונתונה במחלוקת. אבל הקונצנסוס המחקרי
מצא שהשכר.....ירד. במקסי-אמריקה קרה מיני-אפריקה מהדוגמה דלעיל. רק בלי ירידת
המחירים.
מה הקשר? כאשר בוגר תכנית ויסקונסין הלך
לפגוש מעסיק הוא סיפר לו על נסיונו בעבר. מעסיקים ראו לפניהם אנשים שמקבלים,
למעשה, תוספת שכר דרך הטבת מס. ואם המדינה משלמת הטבת מס לפלוני, מן הסתם יסכים
לעבוד בשכר נמוך יותר. וכך היה.
בשבוע שעבר הודיעה רשות התחבורה של
לונדון כי היא לא מחדשת את רישיונה של חברת "אובר" לפעול בעיר. אובר היא
ואריאציה של גט טקסי המוכרת בישראל. בהבדל מגט טקסי המפעילה מוניות, אובר מאפשרת לכל
בעל רכב להצטרף ולעבוד עימה באמצעות האפליקציה. כמו גט טקסי בישראל אובר זוכה להצלחה
בקנה מידה עולמי (חוץ מסין שם התחרות דחקה אותה החוצה). רשות התחבורה הלונדונית,
בגיבוי ראש העירייה, החליטה להעיף אותה מהכבישים.
פישמן ושות'
מדוע? בגלל, לא תאמינו, "התנהגות
תאגידית לא ראויה".
התופעה מוכרת מכל המדינות שבהן פועלת
אובר. תחילה זה שעשוע נחמד לאנשים חצי בטלנים או כאלה המבקשים להשלים הכנסה. אבל
די מהר זה הופך לדמוי גט טקסי. מונופול השולט ביד רמה ואגרוף קמוץ בנהגי מוניות (כעצמאיים מול אובר אינם נהנים מהגנת שכר מינימום).
בהבדל אחד שיובהר בדוגמה ישראלית.
רשות שדות התעופה עשתה מכרז לקבלת זיכיון
להסעת נוסעים מנמל התעופה בלוד. המכרז היה על הנחה בתעריף הנסיעה בהשוואה לתעריף
המרבי שקובע משרד התחבורה. במכרז זכתה חברת המוניות שהפעילה את השרות קודם לכן.
מיד התעורר מרד נהגי מוניות כנגד מנהלי החברה
שבה עבדו. התעריף הנמוך חייב את הנהגים להסתפק במועט. המרד צלח והחברה התקפלה
מהצעתה במכרז.
אלא שנהגי מוניות הם ציבור מאורגן
יחסית. נהגי אובר הם סתם אנשים שאינם מכירים איש את רעהו. אין התאגדות. אין כלום.
וכך, ובכל העולם, אובר הגדילה את רווחיה וניצלה את נהגיה. הורידה מחירים לצרכן
והורידה הכנסות הנהגים – חלופה א' דלעיל. הכל תחת סיסמת "שיתוף
בנסיעות".
ואת הניצול הזה רשות התחבורה הלונדונית
באה לעצור.
כמובן שמשתמשי אובר, הצרכנים, צועקים
חמס. הם אוהבים את השרות ולא ממש מתעניינים בהכנסה של נהגי המוניות. רבבות מהם
חתמו על עצומת תמיכה באובר – העותרת לבית המשפט כנגד ההחלטה. אלא שלאובר שם רע.
והתנהגות תאגידית היא עניין שאין להקל בו ראש (דנקנר, פישמן, לבייב – מוכרים
לכם?). מנכ"ל אובר מיהר להתנצל בתקווה להינצל. ראש העירייה מיהר לומר שהתנצלות היא בעיתה אבל לא די בה.
זה יהיה קרב מעניין.
