5 בדצמבר 2017

שקרים פוריים



בית החולים לניאדו שבנתניה סירב לבקשת אשה שביקשה להרות בהפריה מלאכותית בטענה שאינה נשואה ולפי ההלכה היהודית חל איסור על הפריה של אשה לא-נשואה מחשש לגילוי עריות וממזרות. עורך דינה פנה למשרד המשפטים כדי לקבל החלטה שמדובר באפליה בלתי חוקית. משרד המשפטים דחה את בקשת האישה מ....טעמים כלכליים.
וכך כתב עו"ד ערן עסיס ממשרד המשפטים: "חדלות פירעון של בית חולים ציבורי היא בגדר זעזוע רציני למערכת הבריאות, והשיקול המערכתי המחייב שמירה על יציבות המערכת הוא שיקול דומיננטי...שיקולי הרגולציה של משרד הבריאות עשויים וצריכים להיות ממוקדים בשיקולי המאקרו וביציבות המערכתית, ואילו שיקולים אחרים, הנוגעים להתנהלות של בית החולים במקרים פרטניים צריכים להשתלב בזהירות ובמשורה.... אין די בכך שמתקיימת אפליה אסורה. השיקולים שמשרד הבריאות מחויב לשקול בקביעת תנאי הסף לצורך מתן תמיכה מאפשרים גמישות בשאלה אם לאכוף, איסור זה במסגרת מנהלית".

משרד הבריאות בראשות הצדיק יעקב ליצמן, מסרב להתערב בפרשה. אפשר להבין למה. אצל הליצמנים, הפרשנות האורתודוכסית להלכה היהודית גוברת על שיוויון, על חוקים, על צדק, על זכויות אדם. בית החולים עצמו מתגונן בטענה שמדובר בכפייה חילונית. החידוש הוא בכך שמשרד המשפטים מכשיר את השרץ אך נמנע מנימוקים עקרוניים ונשען על שקרים כלכליים.

איפה טמונים ממזרים

אתחיל בעניין שולי. חשש ממזרות הוא עניין לנשים נשואות דווקא. האם בית החולים בודק כל אישה נשואה המגיעה לבדיקת הריון אם אבי העובר הוא בעלה החוקי? לכאורה מחשש ממזרות הוא אמור לעשות כן. אלא שבפועל כל הדתיים נמנעים מבדיקות כאלה בדיוק כדי למנוע מידע ממזרי. כי והיה וירבו ממזרים במקומותינו תתעורר הדרישה למצוא להם פתרונות לנישואין. ובהלכה של היהודים אין באמת פתרון שכזה.

זה חל גם על חשש לגילוי עריות. אם זה חשוב, מדוע לא בודקים כל אישה שמבקשת ללדת? מי יודע מי עושה מה ועם מי? אמנון דנקנר, סופר ועיתונאי ובעיקר מנוול חשף – הכל לכאורה – פרשה כזו אצל ידוען.

נזלת חזירית

נעזוב את התירוצים המטופשים של בית החולים והקהילה החרדית. נעבור לטענה שמדובר בכפיה חילונית. וזה, לשם שינוי, נכון. יש במדינת ישראל סל בריאות שקבעה הכנסת. הסל כולל טיפולי פוריות כמו גם כדורים לחולי סוכרת. ומוסד רפואי מוסמך מחויב בראשון כמו בשני. גם הדרישה לרישיון כדי לנהוג במכונית היא כפיה חילונית.
נניח שמחר תתגלה תרופה לנזלת העשויה מדם של חזיר, ותוכנס לסל הבריאות. מנזלת אף אחד עוד לא מת. האם זכותו של בית חולים, או כל רופא להימנע מלתת את התרופה כי מדובר בעבירה על חוקי הכשרות?
ולא מיותר לציין, אף כי טרם זכיתי לבקר בלניאדו, שבבית החולים הזה יש כפיה דתית. אז מדוע כפיה דתית היא תקינה, וכפיה חילונית היא פסולה?
בנקודה הזו צריך לשים לב: לא מדובר בכפיה חילונית על המטופלת. היא הרי צרכנית הטיפול. גם יהודי ומוסלמי דתיים לא חייבים לקחת דם חזירים כנגד הנזלת. אבל בתחומי בית החולים לניאדו חולה שרוצה לשמוע רדיו בשבת, לא יוכל לעשות כן.

התקדים של נתניהו

לבסוף - לשקר של משרד המשפטים. עו"ד עסיס מציג דילמה כזאת: או שלניאדו יהיה "חדל פירעון"  או שנשלים עם האפליה. לניאדו נקלע לקשיים כספיים והממשלה נחלצה לעזרתו ותזרים מאות מיליונים להצלתו. התניית ההזרמה בביטול האפליה, מסביר עסיס, תביא ל"חדלות פירעון".

שקר.

ראשית, כמו כל עסק שהנהלתו כשלה בניהולו ונזקקת לסיוע, ראוי היה שהממשלה תעביר את הכסף בכפוף להחלפת ההנהלה. זה מה שהיה צריך לעשות עם בית החולים הדסה בירושלים וזה מה שראוי לעשות להנהלה החרדית של לניאדו. להעיף אותם מכל המדרגות.

שנית, אין כל סכנה לחדלות פירעון. הממשלה היתה יכולה בצו להעיף את ההנהלה, לחבר את בית החולים הזה לבית החולים הלל יפה הסמוך, תחת הנהלת הלל יפה. אף חולה לא היה נפגע. אף גרוש לא היה חסר מספקים ומעובדים. רק המנהלים הכושלים היו נענשים בהדחה. בית החולים היה מולאם וכך גם פותרים באחת את עניין ה"אפליה במשורה".

בדיוק מה שבנימין נתניהו עשה לקרנות הפנסיה הוותיקות.