"ממלכתיות לשם שינוי?"

זו כותרת  מאמר המערכת של "הארץ" ביום רביעי האחרון שעסק במינוי שופטים. זאת בעקבות פירסום שמם של 25 מועמדים לבית המשפט העליון שבו מתפנות שתי משרות.

"על הפוליטיקאים החברים בוועדה לבחירת שופטים להימנע מהנסיון להדביק תוויות מגוחכות למועמדים.....בחירתם של שופטים....צריכה להיעשות על יסוד שיקולי מצוינות ומקצועיות....מי שמניח שיוכל לנחש כיצד יפסוק שופט בנושאים המתוייגים כ 'פוליטיים', כלל אינו מבין את מהות התפקיד השיפוטי".

ובכן, מי ש"כלל אינו מבין" הוא כותב מאמר המערכת הזה. אבל בטרם אגיע למשפט אתחיל בכלכלה.

"הארץ" הוא העיתון היחיד במדינה. כל השאר הם זבלונים מסוגים שונים. יש כאלה שזבל פוליטי דבוק לכותרתם. יש כאלה שעסוקים בתוכן שיווקי שהוא צמד מילים מכובסות לשקרים המסחריים המוסווים  ככתיבה מקצועית. לא ש"הארץ" חף מכל אלה לחלוטין. וטוב עושה אתר "העין השביעית" שנובר באשפתות התקשורת ומוצא זבל למכביר, לרוב עטוף בנייר צלופן.

כלכלה חופשית ומדעית

שנים הרבה העיתון החזיק בסיסמא "כלכלה חופשית ותחרותית". ועדיין יש בו כותבים שממליצים על תרופת האליל הזו. אלא שמדובר בבלוף. כרגיל נמצא כי אם הכלכלה חופשית – היא אינה תחרותית. ואם היא תחרותית – לרוב אינה חופשית. רק בשנים האחרונות – עם אמזון, אפל, גוגל ופייסבוק – גילו כמה מכותבי העיתון שחופשי הוא מתכון למונופוליזציה. לעיתים של סחורות. לעיתים של מידע. לרוב של פרסומות. ועדיין העיתון מזוהה עם שקר הכלכלה החופשית.

למה?

כי זו האידיאולוגיה של העיתון עורכיו וכותביו מדורי דורות עת נלחמו בשלטון הריכוזי כלכלית שהיה כאן. להיפרד מבן או בת זוג הרבה יותר קל מלהיפרד מאידיאולוגיה.

אבל אם תשאלו את כותבי העיתון האם הם אידיאולוגיים התשובה תהיה שלילית. לרוב נקבל תשובה שבה מופיע צמד המילים "מדע הכלכלה". יעני, עיתון "הארץ" מטיף למימוש המדע בכלכלה ולא מדבר מהתחת של הטייקון שדורש כלכלה חופשית, כדי להימנע מרגולציה.

אין דבר כזה מדע הכלכלה. כמעט כל החלטה כלכלית טעונה בפוליטיקה. האם להעלות מסים או להורידם אינה שאלה שיש לה תשובה אחת – מדעית. יש כמה תשובות וכולן פוליטיות. יכול אדם להאמין ש"כלכלת שוק חופשי" היא הדבר הראוי. אבל זה לא עניין שנובע ממדע אלא מדמיונו הפורה, הוורוד, הכחול של המאמין, כלומר מהשקפתו הפוליטית. האם ראוי לסלול  כביש שבו ארבעה נתיבים מבית שמש לקרית גת? זו רק נדמית כשאלה בכלכלת תחבורה. זו שאלה פוליטית כמו הסוגיה האם להטיל מס כולסטרול (כבישים רחבים ושומנים מזיקים לבני אדם). ולכן גם השאלה מדוע אין מס כולסטרול אינה כלכלית ביסודה. היא פוליטית למהדרין.

מדע המשפט

וזה נכון גם במשפט. אדגים זאת בדוגמה מהאקטואליה של השבוע. הכנסת חוקקה את חוק המרכולים שבו ניתנת לשר הפנים הסמכות לבטל חוק עירוני המתיר פתיחת עסקים בשבת. מישהו מוכן לשים מאה אלף בהתערבות על עמדתו של השופט נעם סולברג אם וכאשר העניין יידון בבית המשפט העליון?

אני בוחר בסולברג כי הוא אינו מסתיר את דעותיו. יש שופטים שמסתירים. אבל אין שופטים נטולי דעה פוליטית והם יפרשו את החוק - ככל שהדבר ניתן מהניסוחים – על פי נטיותיהם.
באופן לא מפתיע לחלוטין בית המשפט העליון שלנו מנציח, מבחינה משפטית, כיבוש וגזל זכויות אדם של פלסטינים זה 50 שנה. הוא מתיר לבנות בשטח כבוש למען אזרחי המדינה הכובשת. הוא התיר שנים רבות (עד הסכמי אוסלו) לגבות מסים מהנכבשים ולהשתמש בכסף לצורכי הכובש. גם כיום הוא מתיר לגנוב כספי מסים שמגיעים לרשות הפלסטינית. מי שחושב שפסיקה מתמשכת שכזו נטולת הטיה פוליטית של השופטים הוא נאיבי להחריד.

חומוס שיפוטי

בארצות הברית, מדינה שלא ראויה לחיקוי, כלל לא בורחים מהעניין. שם שמים את הפוליטיקה של השופט על השולחן. להיות אקטיביסט שיפוטי או שמרן שיפוטי היא פוליטיקה מזוקקת. לדבר על מקצוענות בשיפוט זה כמו לדבר מקצוענות בחומוס. זה בעיקר אידיוטי.

לשבחו של "הארץ" ייכתב שהוא גם יודע לשים לעצמו רגל. בין תפקידי השפיטה, נכתב, "לשמור על זכויות האדם". זו פוליטיקה ליברלית בהא הידיעה תפורה על פי מידות עורכי העיתון. יש אומרים שהיא ראויה. ויש שיאמרו כי זכויות האדם כפופות לחוקי הכנסת. ומי שלא בטוח שישאל את השופט סולברג.

העצה השבועית, מספר 26, ליו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי, נמצאת כאן

שתפו: