שניים לטנגו! רק שניים לסקס?

צריך שניים לטנגו פוסקת אימרה פופולרית על אף שלרקוד לבד בהחלט אפשרי. אבל כדי לייצר את ריקוד הטנגו – נדרשים שניים.  בעצם, אולי לא, תוהים הפרופסורים שבמחקרם אני עוסק כאן. מה בדבר שלושה לטנגו? מכיוון שמדובר באקדמאים רציניים הם לא עוסקים בריקוד אלא בסקס. אבל יש דמיון.

שלושה כלכלנים, מוטי פרי, פיליפ רני וארתור רובסון, תוהים איך זה שאצל כל ייצור חי יש שילוב של גנים רק משני הורים. איך זה שהטבע, האבולוציה, יהווה, ובודהה לא גיוונו את עולם החי גם ביצורים שיש להם שלושה הורים. ומי יודע? אולי אפילו יותר.

שאלה דבילית? מי שחושב כך מתמקד במכניקה של הסקס. אצלנו יש מרוץ של זרעים אחר ביצית ומי שמגיע ראשון זוכה בכל הביצית. אבל בתשובה מהסוג הזה כלל לא התקרבנו לתשובה רצינית. ברור שאצלנו זה כך. אבל למה גם אצל זבוב? ולמה אין יצורים חיים מהסוג של שלושה לטנגו?

לכאורה יש יתרונות עצומים לסקס משולש. אנחנו יודעים כי לצאצאים של קרובי משפחה הסתברות גבוהה יותר לפגמים גנטיים. לפיכך, הסיכוי לחטוף כשל גנטי, גדול יותר אצל הורה אחד מאשר אצל שניים. לפי ההגיון הזה יצור חי עם שלושה הורים עדיף על מי שיש לו שני הורים. הגיוון הגנטי גדול יותר והסיכוי לפגמים גנטי – קטן יותר. אז איפה השכל של האבולוציה?

וירוס וטפילים אחרים

מתברר שאלוהי האבולוציה בעצם חשבו על זה, ועשו את זה. אצל וירוסים. נכון, לפי הדעה הקיימת מי שיחסל אותנו הינן בקטריות ולא וירוסים. אבל מתברר שיש יצורים עם שלושה הורים – זעירים ומעצבנים ככל שיהיו.

יש הטוענים, מספרים החוקרים, כי לסקס משולש יש חסרון בצורת "הוצאות ייצור" גבוהות. תחשבו על טנגו בשלישיה ועל הקושי לתאם את הצעדים הנדרשים. האם ה"הוצאות" המוגדלות משתוות לתועלת שבהפחתת הפגמים הגנטיים? לא ברור. מה שברור הוא שמי שמקבל את הגישה הכלכלית הזו צריך לתהות על ההוצאות שיש לזוג הורים מול הורה יחידני. ולו רק בגלל שזוג יכול לייצר רק מחצית הצאצאים משני הורים יחידנים. מה שמלמד, כנראה, שהאבולוציה לא התייעצה עם רואי חשבון. או, לחילופין, שאלוהים למד מתמטיקה יחידה אחת.

ניצחון ההורות הזוגית על היחידנית היא ההוכחה העיקרית מדוע הורות משולשת עדיפה על פני הזוגית. אם כך איך זה שהיא לא מתקיימת (ועם הווירוסים הסליחה)?

גישה אחרת מסתכלת על העניין מנקודת ראות של הווירוס, הבקטריה וטפילים אחרים. אלה מצליחים להתרבות אצל היצור "המארח" בעיקר אחרי שהם מפצחים את מערכות ההגנה שלו. אז הם מתרבים במהירות עד שהם הורגים את המארח. היכולת שלהם לעבור מנשא אחד לשני גדולה יותר ככל שהמארחים דומים זה לזה. אז, הטפיל לא נדרש "ללמוד" שוב איך לפצח את מערכות ההגנה. הורות יחידנית, במובן הזה, מועדת להכחדה בידי טפילים הרבה יותר מהורות זוגית.

המספר הזוכה בלוטו

הסבר חביב אלא שהוא מעלה שוב את השאלה: מה עם הורות משולשת. האם היא מקשה על הטפילים עוד יותר מאשר הורות זוגית? או שמא 2 הוא המספר המצליח ביותר במלחמתנו בטפילים.

החוקרים אכן טוענים בלהט שזה המצב: מבחינת המלחמה בטפילים אין כל יתרון להורות משולשת על פני הורות זוגית. את ההוכחה הם מספקים באמצעות מודל מתמטי-התנהגותי שמתכנס למספר 2 (אבל לא מומלץ לקריאה למי שלא למד מתמטיקה וביולוגיה 17 יחידות). בהעדר יתרונות בתוצאה הנדרשת – הקטנת ההסתברות לריבוי טפילים - יש סיבה מצויינת "לחסוך" בהוצאות לטנגו בשלישיה ולהתמיד בטנגו לשניים.

לצדיקים מבין הקוראים הערת אזהרה: אין משמעות ממצאי המחקר שסקס בשלישיה לא מתקיים בטבע (הרבה ציפורים ודגים ואפילו מעט בני אנוש, הם "מזדיינים מתמידים" בסקס מרובה משתתפים) ואולי אפילו מהנה. מדובר אך ורק בהליך הביולוגי של התרבות המינים. מוסר לסוגיו, אינו חלק מהדיון.


העצה השבועית (מספר 25) ליו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי, נמצאת כאן

שתפו: