פוליטיקה של בועות

בדברים שאמר במלאת שנה לכהונתו הביע דונלד טראמפ שביעות רצון מההישגים הכלכליים שלו. אפילו האקונומיסט, שבועון ששוטם את טראמפ ואת מה שהוא מייצג, מסייג את ביקורתו בכל האמור בכלכלה. כלכלת ארה"ב פורחת – כך טראמפ ותומכיו בכלכלה – גם כאשר האיש הוא כישלון בכל תחום אחר. נשיא ארה"ב הבטיח כי השנה תהיה עוד יותר פורחת, הרבה בגלל "רפורמת המס" והצעדים להפחתת הרגולציה הכלכלית.

מדד המניות בבורסה של ניו יורק מגיב באופן כמעט הפוך ממדד הפופולריות של הנשיא. בעוד שבסקרים טראמפ מידרדר, הבורסה עולה ותופחת. יש אומרים פריחה. ויש המזהירים מבועה.

בועה היא מילת גנאי בכלכלה -  סוג של פריחה שדינה להתפוצץ. כלכלנים, כרגיל בתבונה שלאחר מעשה, חקרו את עשרות הבועות המוכרות שהיו בעולם מאמצע המאה  ה – 18 ועד היום וניסו לזהות גורמים כלכליים העומדים מאחורי התפתחות הבועה. ההצלחה של החוקרים לזהות מכנה משותף למשברי הבועות הפיננסיות היתה מינימלית. מה שמסביר את חוסר היכולת לנבא מתי פריחה היא "נורמלית" ומתי "בועתית". עתה התפרסם מחקר שמסתכל על התופעה במבט היסטורי/פוליטי. ג'יהאד דאגר, כלכלן בכיר בקרן המטבע הבינלאומית, מזהה פוליטיקה מאחורי הבועה.

בשלב הראשון ביקש דאגר לאתר את עשרת הבועות הכי חשובות ב – 300 השנים האחרונות. הוא לא חיפש משברים כלכליים "רגילים". בין אם כאלה שנבעו ממדיניות תקציבית כושלת ובין אם משברי מטבע חוץ. הוא חיפש רק משברים פיננסים שמקורם בבועה כלומר מהתנפחות מחירי מניות, דירות ונכסים אחרים. המעניין בבחירה של העשיריה המובילה הוא שהיא די מקובלת על היסטוריונים כלכליים. וכך נותרה השאלה מה משותף בפוליטיקה של "בועת הים הדרומי" מ – 1720, המשבר הגדול של 1929, משבר הדוט.קום של שלהי המאה הקודמת, דרך  ההתנפחות בדיור של 2007 ועוד כמה משבדיה, יפן וספרד.

מחמירים בחוקים

כדי לאתר את הדמיון בבועות המתנפצות האלה זיהה החוקר מה קרה לאחריהן. מה עושות ממשלות אחרי שהבועה התפוצצה. זה די קל לזיהוי. אחרי כל משבר כזה באה הפקת לקחים. כמעט תמיד, בבחירות שאחרי, מחליפים ממשלה. תמיד כל הממשלות מחוקקות חוקים להגבלת תרגילים פיננסים ולהגברת הפיקוח הציבורי על מוסדות פיננסים – ובעיקר בנקים.

איך זה, שואל דאגר, שאחרי הפקת לקחים כל כך מרובה עדיין, יש מאין, צומחת בועה חדשה?

ללקח, מתברר, יש התיישנות. ליתר דיוק מיישנים אותו. בעוד שבייצור סטייק, יישון נחשב למיטיב עם המוצר, בכלכלה פוליטית קורה בדיוק מה שטראמפ עושה עכשיו. אחרי כמה שנים של הידוק הפיקוח על מוסדות פיננסים מתחילה צמיחה כלכלית. כולם מרגישים יותר טוב (טוב, לא בדיוק כולם אבל כל אלה שכספם מדבר). עולה הדרישה להקל ברגולציה ולהפסיק ל"התעלק" על המגזר העסקי הפיננסי. לחץ, עם לוביסטים מרובים, מופעל על בתי המחוקקים והממשלות. מכיוון שיש צמיחה – ההתנגדות להקלות נחלשת. ההקלות נחקקות והבועה מתחילה בחיים חדשים.

או, בלשון המקצועית, הממשלות מנהלות מדיניות פרו-בועתית. הכל בשם הפריחה הקיימת  שמסתירה את הבועה המתפיחה.

ישראל כנמשל

זה, די בדיוק, מה שעושה טראמפ עכשיו. וגם אצלנו ניכרים הסימנים. הידיעה הלא-חשובה מהשבוע בישרה על מינויים חדשים בהנהלת בנק הפועלים. בין השאר מונתה יעל דרומי למוסד החשוב הזה בבנק.

דרומי מבינה בבנקאות כמו שאני מבין בריקמה ובכבישת זיתים. מה דרומי כן יודעת לעשות? אומרים שהיא יחצ"נית מעולה. ועוד אומרים שהיא תהיה בהנהלה האחראית על רגולציה. כלומר, מבחינה ציבורית, האחראית שתהיה פחות רגולציה ציבורית על הבנק.

אין בארץ אף גוף כלכלי גדול שאין בו תפקיד כזה. כך למשל הוצאו ממתקים באריזות קטנות מתחולת ההוראות על סימון מוצרים עתירי סוכר. איך? בעזרת ממונים על רגולציה במגזר העיסקי והלוביסטים שהם מעסיקים. לדרומי יהיה תפקיד מעניין: איך למנוע מוועדת חקירה פרלמנטרית, בראשות ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני), להמליץ על הקשחת מדיניות מתן האשראי של הבנקים. שיהיו הרבה מילים, ומעט חקיקות.

רשות ניירות הערך מאוד לא מרוצה מתאגידים "ציבוריים" שמושקעים או קשורים למטבעות דיגיטליים. זו אולי שאלה מעניינת מה ההבדל בין מניה של בנק הפועלים ומניה של חברה שסוחרת בביטקוין. אבל רשות ניירות הערך חושבת שיש. נו? בינתיים מתברברים.

מנהל מחלקת התאגידים ברשות ניירות הערך התראיין השבוע ל"הארץ" ואמר, בין השאר, שהגיע הזמן להקל ברגלוציה....דאגר, אם היה כאן, אולי היה מריח בועה.


העצה השבועית (מספר 27) ליו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי, נמצאת כאן

שתפו: