אתחיל בסיפור מהעבר הרחוק. היה היה עידן
בישראל ובו בתקנות המכס נקבע כי ג'יפ הוא כלי רכב לשימוש חקלאי, ולכן המס עליו יהיה
נמוך בהרבה מהמס על רכב אחר. למה כלי רכב לחקלאי שונה מכלי רכב לנסיעה לעבודה של
יועץ מס? כי כך רצו שליטי המדינה דאז, שכל מה שרק ריח חקלאות עולה ממנו יזכה
בסובסידיה או הטבת מס אחרת.
והיה גם החוק לעידוד השקעות הון שקבע שב"יישובי
פיתוח" יקבלו משקיעים מענק ממשלתי וגם יחויבו בשיעורי מס נמוכים. קריית גת הייתה
יישוב פיתוח ולה ראש עירייה בשם דוד מגן, איש הליכוד ושר לעתיד.
אל מגן הגיע (או להפך)
"משקיע" יהודי אוהב ישראל עם הצעה להקים בעיר מפעל לייצור....ג'יפים. האם
קומץ חקלאי ישראל יצליחו לקנות ג'יפים כדי להצדיק את הקמת המפעל? ברור שלא, הרעיון
היה שישראלים אחרים ייקנו את הג'יפ וכך תהיה גם שמחה וגם ששון.
מה זה ג'יפ?
אבל יש בעיה: רוב קוני הג'יפים הישראלים
הפוטנציאלים אינם בדיוק חקלאים. אז איך מחברים בין ציוד חקלאי (ג'יפ) לבין מנהל
עבודה במפעל לייצור פסטה שקונה אוטו? על העניין הזה שברו ראשם אנשים רבים – ללא
הצלחה.
המשקיע שהגיע אל ראש עיריית קריית גת
הביא צילומים של הג'יפ. שמחה גדולה פרצה בלשכה כי הג'יפ נראה בערך כמו ריינג'-רובר של היום. את
הברזנט שמנע כניסת גשם לג'יפ חקלאי רגיל החליף מבנה קשיח ומושבים מרופדים לנוחות
הנוסעים. הדמיון היחיד לג'יפ של אותם הימים היה מערכת הנעה 4x4 כמקובל היום ברכב מהסוג הלא-חביב הזה האהוב על נשות הרצליה פיתוח
(אם להשתמש באנלוגיה של ראש עיריית לונדון לשעבר, קן ליווינגסטון). לא מתקרב
לחקלאות. מקסימום לדשא.
איך הופכים רכב לעשירים במס מלא לג'יפ במס
מופחת? שוכרים כלכלן.
הפרופסור והעיתונאי
כך הגיעה לוועדת הכספים של הכנסת חוות
דעתו של פרופסור מכובד מאוניברסיטת תל אביב שהוכיחה בשפת כלכלנים אובייקטיבית כי
מה שנראה הכי רחוק מג'יפ הוא ג'יפ לכל דבר ועניין.
חשבתי אז שהפרופסור מחנטרש, וכתבתי את
זה במאמר שפורסם בעיתון. שבוע לאחר מכן אני הולך לאיטי בשבילי הקמפוס התל אביבי
ומולי מופיע מי אם לא הפרופסור מחוות הדעת המחונטרשת.
הייתי בטוח שהוא ינצל את הזדמנות וייכנס
בי כהוגן על אי הבנתי את יסודות הכלכלה. אלא שהאיש חייך חיוך רחב ואמר: "אני
כתבתי, אתה כתבת, ויש הבדל". והוא, תהיתי? "לי יש בבנק 10,000$" –
בערך שווה ערך לפי עשר במונחי הכסף של היום.
נחזור מן העבר הרחוק לימינו אנו. האגודה
הישראלית לכלכלה הקימה צוות ובראשו פרופ' אבי בן בסט שעסק בהידרדרות תדמית
הכלכלנים, בדיוק מהסיבה שתוארה לעיל. כלכלנים מספקים חוות דעת, לכאורה
אובייקטיביות, שמשרתות את מי שמשלם להם עבור אותה חוות דעת. אפילו בתי המשפט החלו
לפקפק בטענות הכלכלנים.
אתיקה אובייקטיבית
התשובה של בן בסט וחבריו היא ביצירת קוד
אתי שיחייב את הכלכלן גם בגילוי הקשרים בינו לבין מי ששכר את שירותיו ובעלי עניין
אחרים וגם ב"אובייקטיביות".
כאילו שיש דבר כזה בכלכלה או
בסוציולוגיה או בכל דבר פוליטי אחר.
נושא בולט במחלוקת הוא השפעת גזי פליטה
מכלי רכב, ייצור חשמל ודומיהם על התחממות כדור הארץ ושינויי האקלים הנובעים מהם.
יש מדענים הנשבעים שכל קילו גז שנפלט ממכונית משפיע. ויש הטוענים שהגזים האלה
נפלטים מהאטמוספרה לחלל והולכים שם לאיבוד.
מה ההשפעה של תחנת כוח חדשה לייצור חשמל
על המשק? האם לצד התועלת של חשמל זמין סופרים גם את הנזק האטמוספרי? כלכלן אחד
יאמר שכן. השני – שלא. ומה אובייקטיבי? שום כלום.
האם מתווה הגז – מדיניות הממשלה באשר
להפקת גז טבעי ממאגרי הים – הוא טוב או רע? מעבר לשאלה של זיהום אוויר (בהשוואה לייצור
חשמל בכור גרעיני) עולה השאלה האם זכותנו לנצל את המאגרים עד תום או שיש להשאיר את
רובו לדורות הבאים. נניח 150 שנה קדימה. מי שמסתכל על הדורות הבאים ומעניק להם
מחסדי הטבע – יתנגד נחרצות למתווה הגז. מי שמבטל את הדורות הבאים ומעניק מחסדי
הטבע רק לטייקונים ולדור הנוכחי – ישמח ויגיל על המתווה.
ומה אובייקטיבי? שום כלום.
