האם יוקר המחיה בישראל נורא כל כך? ברור
ששר האוצר, משה כחלון, חושב שזה המצב. בדיקה של ארגון חיצוני מצאה שכחלון מגזים
לחלוטין. אלא שהפעם לא ניכנס לוויכוח הזה אלא ננסה, בסיוע בנק ישראל, להבין איך
פועלת שיטת המחירים במדינה יהודית קטנה מוקפת אויבים.
רן שהרבני מחטיבת המחקר בבנק ישראל פירסם לא מכבר ממצאים לגבי מחירי הסולר בתחנות הדלק. למה דווקא סולר? ההסבר של שהרבני
הוא שמחיר המירבי של הבנזין נמצא בפיקוח. מכל הנימוקים בעולם זה התמוה מכל. כאילו
שהמחיר המירבי מונע – באמצעים לא ידועים ומוסברים – תנודות מטה.
בירושלים יש תחנת דלק (ניות) שמכרה
בנזין למי ששילם במזומן בהנחה של 35-40 אגורות לליטר. לפני כמה חודשים הנוהג הופסק
והבנזין נמכר במחיר הגבוה ביותר המותר. מה קרה אחרי הרבה שנים של הנאה צרכנית?
בעלי התחנה כנראה קיבלו מידע פנים על המחקר של בנק ישראל שהראה כי תחנות קרובות
באותו מותג (פז, דור-אלון, סונול ודלק) נמנעות מלהתחרות במחיר. ואכן במרחק שלוש
דקות נסיעה מתחנת הדלק בניות יש תחנה מאותו מותג – וחלאס התחרות במחיר.
המותג והמחיר
המחקר מצא, כמה שזה לא מפתיע, כי בתחנות
הממותגות (4 הגדולים שצויינו לעיל) גובים מחיר גבוה יותר לסולר מאשר בתחנות שאינן
קשורות למותגים האלה. וכי תחרות בכלל מתקיימת רק כאשר בטווח נסיעה קצר יש תחנה
ממותג מתחרה. וגם אז, פער המחירים הוא לא-מי-יודע-מה.
איך זה קורה? איך זה שיש תחנה שפועלת 24
שעות ביממה ואינה מציעה מחיר תידלוק נמוך יותר בשעות הלילה עת הביקוש נמוך יחסית?
התשובה של הכלכלן המצוי היא שאין תחרות. זה נשמע נחמד אלמלא העובדה שיש שאלה עוד
יותר חשובה והיא: למה התחרות – יש אלפי תחנות דלק בארץ – כל כך מועטה?
בדיוק אותה שאלה ראוי שתישאל בבנקאות.
בנק איגוד נותן כבר שנים ריבית זכות על יתרות בחשבון עובר ושב ואפס ריבית על משיכת
יתר – הכל עד לגובה המשכורת החודשית. אטרקציה בלתי רגילה שנענית בבוז צרכני גדול
למדי. הרבבות לא נוהרים לבנק המצ'פר אלא מתבכיינים על הבנק השואב מהם עמלות להחריד
– ונשארים בשיעבוד.
נניח שאתם מבקשים לצאת לחופשה ומחפשים
חדר במלון. מה עושים רבים מאיתנו? נכנסים לאינטרנט לאתר בוקינג או הוטל דוט,
מחפשים מה שנראה לנו, משלמים ונהנים מהעיסקה. חסכנו סוכן נסיעות, יעני.
קדחת. לא חסכנו דבר. המלון משלם לאתר את
מה שהוא שילם לסוכן, ואפילו יותר כי האתרים האלה אינם אלא מונופול. מה החלופה? אם אתם
מחפשים מלון, הדרך היא לטלפן למלון שמצאתם באינטרנט לצטט את המחיר שקיבלתם – ומיד
תקבלו 5% הנחה (לפחות!). כך העמלה שהיתה משולמת לאתר/סוכן מתחלקת בין המלון
לבינכם. אז למה רוב מחפשי המלון לא עושה כן?
הגודל והמחיר
בתיירות מתקיים מה שנמצא בסולר. מול
המלון נמצא תחליף: Airbnb. בדיוק
כמו שבסולר לפעמים יש תחנה לא ממותגת בסביבה. אבל, נכון להיום, זה מיעוט העיסקות.
כאשר שוק כלשהו נשלט על ידי 4 תאגידים גדולים – הגודל כן קובע.
זה מה שמאפיין את כלכלת ישראל. שופרסל,
שמחזיק נתח משמעותי מהשוק, מסוגל לקבוע מחיר שונה לאותו מוצר בערים שונות כי הוא
יכול. כי הוא גדול.
קשקשני התחרות מתהדרים עתה באותה
"רפורמה" בחשמל. כמה ספקי חשמל יש בלונדון, בפאריז, בניו יורק? 4 הוא
מספר ענק בשוק החשמל, ולכן גם שם אין תחרות של ממש.
קפיטליזם תחרותי הוא חלום. פנטזיה של
כלכלנים. פאטה מורגנה. תחרות תתקיים רק אם הממשלה תחליט שהיא רוצה בזה. למשל? בכך
שכל יצרן יוכל למכור כל מוצר משלו רק במחיר אחד. כך ששופרסל והמכולת השכונתית
ייקנו את היוגורט מאותו יצרן באותו מחיר – יהיה אשר יהיה. ושתנובה, שטראוס, טרה (יש
רביעי?) יקבעו את המחיר.
מדוע אין חוק
כזה? כי הוא פוגע בזכות הקניין הפרטי לדפוק את כולנו.
