על פי הדיווחים, שר האוצר מודאג מיוקר
המחיה ומשרדו מכין מהלכים שיוזילו את סל הקניות של המשפחה הממוצעת. במסגרת זו
בוטלה (בינתיים?) התייקרות החלב ומוצריו. גם במשרד ראש הממשלה מודאגים, ושם גובשה
"רפורמה" במשק החלב ולפיה תקנה הממשלה מכסות חלב שניתנו לרפתנים
"קטנים", הנחשבים ללא יעילים – ולכן יקרים. הפיצוי יהיה מיליונים לרפתן,
והמחיר יהיה מאות מיליונים לציבור. בתוך כך יתאפשר לייבא חלב ומוצריו ללא מכס מכל
העולם. התוכנית הזו, לצד הפחתות מכס נוספות שמתכנן שר האוצר, אמורות להוזיל את
המוצרים ולהוריד את יוקר המחייה.
הנה שתי הערות בנוגע ליוקר המאיים
לכלותנו:
ראשית, אין כל קשר בין הפחתת מס על מוצר
מסוים לבין הורדת מחירו של אותו מוצר. בהיסטוריה הכלכלית של ישראל יש לכך הרבה
עדויות: בדיקת שינוי במס ערך מוסף – המס המוטל במישרין על מוצרים לצריכה - ביחס למדד
המחירים לצרכן בחודש שלאחר השינוי לא מוצא שום קשר. היו פעמים שבהן לאחר הפחתת המס
ירד המחיר, והיו פעמים שבהן קרה ההפך. המוצרים היחידים שבהם שינויי המע"מ
השפיעו במישרין על המחירים, הם מוצריהם מפוקחים כמו לחם אחיד, נסיעה באוטובוס, חלב
וכמה ממוצריו. הסיבה היחידה לכך לא הייתה
הפחתת המס, אלא העובדה שדרך הפחתת המס קבעה הממשלה מחיר חדש לאותם מוצרים.
שנית, אם נבדוק את המדינות שעשירות
מישראל, נמצא שרובן גם יקרות יותר במדד "יוקר המחיה". אתר נומבאו מפרסם
באופן שוטף מדד מחירים של סל מוצרים שווה בין ערים שונות. התופעה חוזרת על עצמה
בתכיפות מדהימה: המדד גבוה יותר במדינות עשירות יותר. שוויץ, דנמרק, נורווגיה, יפן
ואפילו סינגפור. גולת הכותרת: אפילו ניו יורק הזולה יקרה יותר מתל אביב ומירושלים.
אז מה הסיפור?
אפשר להתדיין שנים בשאלה למה המילקי
והיוגורט יקרים בירושלים יותר מבברלין. ולמה בברלין שכר הדירה נמוך כל כך. אלה
זוטות. לא שצריך להתעלם מזוטות כלכליות, אבל הן לא הסיפור. מה שחשוב באמת אינו מדד
המחירים, אלא כוח הקנייה של הכסף, מדד המשקלל את המחירים עם השכר. לא תמיד התשובה
לכוח קנייה נמוך היא במחיר. לפעמים היא השכר.
אז מה בנוגע לרפורמה במשק החלב? רעיון נפלא פרי
הגותו של פרופסור אבי שמחון, יועצו הכלכלי של ראש הממשלה. יש רק בעיית עיתוי: עדיף
להוציא את הרפורמה לפועל ביום שגבינה ישראלית תוכל להימכר ללא מכס בניו יורק, פאריז
או בז'נבה.
לעשות זאת קודם לכן זה להיות פראייר
כלכלי.
