כולנו – מילה שתובהר בהמשך – מצפים
בקוצר רוח למינוי שר חוץ ושר קליטה חדשים. השבוע האיר את מחשבי מאמר פרי מקלדתה של
לאה שקדיאל ולדעתי היא מתאימה לממשלה גם אם, יש המרמזים, היא לא הצביעה בעד לא אחת
מהמפלגות המרכיבות את הקואליציה. כמו יאיר לפיד אבל מוערכת בידי רבים. כדברי
הרבנית ויקיפדיה: "השקפת עולמה ..הדגשת הצורך לאפשר פשרה טריטוריאלית בארץ
ישראל, וראיית השלום כמצווה דתית חשובה יותר מהתיישבות בכל שטחי יהודה והשומרון
וחבל עזה".
שקדיאל כותבת כי נתבקשה בידי אירגון
אונסק"ו לכתוב מאמר על יהדות וזכויות אדם לרגל 70 שנה להכרזה על זכויות האדם
של האו"ם. המאמר הוא כתיבה לפידית מזוקקת - שמתאימה לתפקיד המיניסטריאלי שאני
מייעד לה.
היהדות של שקדיאל מתחילה, טקסטואלית, עם
.....מגילת העצמאות. הנה באחת יצרה הכותבת קשר ישיר בין הציונות והיהדות. העובדה
שבמועד כתיבת אותה מגילה רוב היהודים כלל לא היו ציונים לא רלוונטית. אבל בעניין
הזה שקדיאל עקבית: עובדות לא חשובות לזכויות אדם למעט טקסטים שכתבו רבנים
לדורותיהם. מה שקורה בשטח לא ראוי לאיזכור.
הבכי במצרים
הבכי במצרים
קחו למשל את "יציאת מצרים".
שקדיאל מתפלפלת סביב טקסטים תנ"כיים וב"הגדה של פסח" כדי להראות שיהדות
וזכויות אדם חד המה. אבל מה לעשות עם "מכת בכורות"? בכל זאת איזה יהוה אחד
רצח שם תינוקות על פי המעשייה ששקדיאל מתייחסת אליה כאל עובדה היסטורית. מילא שקשה
למצוא היסטוריון רציני שמקבל את הגירסה שהיו יהודים במצרים, וכי יצאו משם ולאחר
ששים שנות נדודים כבשו את ארץ כנען, היא ארץ ישראל. אבל איך יוצאים מרצח תינוקות? בקלות: שקדיאל
מספרת בהרחבה שהיהודים לא שמחו. כמה שזה הומני מצידם: לא לשמוח בעת הטבח. כאילו
שבערב פסח לא מתכנסים יהודים לשמחה אחת גדולה...
הנה כלל אצבע לדעת מי לנו ומי משקרינו.
מי שכותב טקסט על ישראל הנשען על מגילת העצמאות הוא שקרן. וזאת ללא קשר למה שנכתב
במגילה הזו ומסיבה פשוטה: אותה מגילה אינה חלק מהחוק הישראלי. אז מה לשקדיאל
להתהדר במסמך נטול כל מעמד חוקי במדינה שעליה היא באה להגן?
המציאות וההכרזה
המציאות וההכרזה
היא מורחת ציטוטים לרוב מאותו מסמך
אומלל כדי להוכיח את פניה ההומניים של ישראל. במקביל היא מצטטת מהכרזה על זכויות
האדם של האו"ם ובאופן תמוה לא מנסה לבחון איך אותה הכרזה מתיישבת עם מה שנעשה כאן ועכשיו ולא במגילה
מ - 1948.
סעיף 18 להכרזה של האו"ם עוסק
בזכות כל אדם להיות דתי ולהחליף את הדת שלו. אני מביא אותו כי שקדיאל היא דתייה.
האם במדינת ישראל, או ביהדות בכלל, כל אחד יכול להכריז על עצמו כיהודי? אפילו
יהודי, אם הוא רפורמי, אכל אותה כאן ובגדול. סעיף 19 עוסק בחופש הביטוי. מותר כאן
לומר "נכבה" ולצאת מזה בשלום? מותר להטיף לחרם על ממשלת ישראל? יהודי
המגיע לישראל ומבקש אזרחות יכול להחזיק בדרכון זר. תושב רחוב סלח א דין בירושלים
המבקש אזרחות נאלץ לוותר על אזרחותו הנוספת. נכון, כל אלה לא כתובים במגילת
העצמאות. אבל הם כתובים במקום זניח הנקרא: חוקי ישראל.
מרמים את הגויים
מרמים את הגויים
זה מה שהצנטרום של הפיילה הישראלית עושה
כל כך טוב: מתעלם ממה שקורה כאן ומספר מעשיות לגויים. השיא של שקדיאל במשחק הזה
הוא בכך שהפלסטיני היחיד שהיא מאזכרת הוא עבד אל קאדר חוסייני – המופתי של ירושלים
וידידו של היטלר. בישראל 2018 חיים כ – 1.6 מיליון פלסטינים שהם אזרחי ישראל. מה
איתם? הם נהנים מהזכות של היהודים להגדרה עצמית? ואם לא כל כך, בטח שהם נהנים מכל
סעיפי ההכרזה של האו"ם לזכויות אדם. אהה – לא זה ולא זה? אבל כתוב במגילת
העצמאות.....מיתממת שקדיאל.
מה שלא מפריע לה לכתוב מחצית הטקסט שלה
בגוף ראשון רבים - כולנו. איפה הערבים? מההיסטוריה של שקדיאל טרנספרו אותם.
לא שרת חוץ נהדרת?
