הידיעה הוטמנה בתחתית העיתון. בכלי
תקשורת אחרים היא לא נודעה כלל. נכתב בה כי "קנון הולדינגס" תחלק
דיבידנד בסך של 100 מיליון דולר לבעלי מניותיה. למה ראוי לאזכר ידיעה אזוטרית
שכזו? כי "קנון הולדינגס" דלעיל היא חברה מפסידה. מה שלא צריך להפתיע כי
חלוקת דיבידנד של תאגיד מפסיד הפכה מזמן לנורמה. נורמה לא ראויה.
"קנון הולדינגס" היא חברת
אחזקות ובשליטתה, בין השאר, חברת הספנות הלכאורה ישראלית "צים". אני
כותב לכאורה מחשש שיש קוראים שזוכרים חברת ספנות ישראלית בשם הזה. אז כן, זו אותה
חברת ספנות. אבל הישראליות שלה קיימת רק במשורה. ועוד שולטת "קנון הולדינגס"
בתאגיד שמפעיל תחנת כוח במישור רותם. אבל הדובדבן הוא יצרן המכוניות מסין
"קורוס".
לא שמעתם על "קורוס"? לא
נורא. היא מוכרת כ – 70 אלף מכוניות לשנה. למי היא מוכרת? בעיקר לחברת ליסינג
שבבעלות אחד מהשותפים בבעלות על "קורוס". הפלא ופלא, השותף קנה את
המכוניות בהוזלה של 24% בהשוואה למחיר המכונית לפני שנה. השותף, סביר לשער,
מרוויח. "קנון הולדינגס" שלנו – מפסידה.
"שלנו"? "קנון"
נסחרת בבורסה בתל אביב ובעל השליטה בה הוא עידן עופר. מכיוון שהמנייה היא חלק ממדד
תל אביב 100 לכל אחד מקוראי הכתבה הזו יש נתח בסיפור.
נכון, כולנו כבעלי מניות
"קנון" נקבל איזה דולר ממזרי מה - 53 מיליון דולר (מתוך ה – 100 מיליון דולר שיחולקו כדיבידנד) אבל
יקירנו עידן יקבל 47 מיליון דולר. כבעל שליטה הוא אחראי להפסד. כבעל שליטה הוא
יקבל 47 מיליון דולר דיבידנד מההפסד.
זה, בתמצית, קפיטליזם חזירי.
בין עידן ואידן
כל זה קורה בעת שבכנסת יושבת ועדת חקירה
פרלמנטרית הבודקת את האשראי שנתנו הבנקים לתאגידים גדולים – שחלקם פשט את הרגל. כך
פעלה, ופועלת, השיטה:
בא טייקון, נניח ששמו אידן אופר והוא
כלל לא קשור לסיפורנו דלעיל, ומחליט לפצל תאגיד אחר שבשליטתו הנקרא דה קומפני פור
יזראל (כל דמיון בינו לבין "החברה לישראל" הוא על אחריות המקלדת).
התרגיל לא נעשה לשם שמים, וזה טוב כי אנחנו רוצים תרגילים למען הרווח. אלא שיש
בעיה. לאידן אופר אין כסף לביצוע התרגיל שכרוך בתשלום לבעלי מניות אחרים. גם לנוחי
דנקנר הקורא עתה את המאמר מהכלא וגם לאליעזר פישמן שקורא את המאמר בבית קפה כי אין
לו משרד – לשניהם לא היה כסף כדי להרוויח עוד.
סופלה או חיסכון
מה הם עשו? פנו לבנקים וקיבלו הלוואות.
במיליארדים, אם אתם מתעקשים לשאול. למה הבנקים לא נתנו לנו מיליארדים? גם כי לא
ביקשנו ובעיקר שלא היינו בארוחת ערב שבת אצל מנהלי הבנקים. אותה ועדת חקירה
פרלמנטרית מנסה לתהות מה אכלו שם בארוחות: סופלה ברוקולי או את החיסכון שלנו.
בינתיים הם מחפשים את חברת הקייטרינג.
מאיפה דנקנר, פישמן ואופר מחזירים את
ההלוואה והריבית שהיא נושאת? כסף אין להם,
ולכן מראש ביקשו הלוואה. הכסף אמור לבוא מדיבידנד שיחלקו התאגידים שכל אחד מהם
קנה. דיבידנד אמור להיות מחולק מתוך רווחים. ואם אין? בהתחלה דנקנר-פישמן-אופר
מזמינים את מנהלי הבנקים לארוחת ערב בביתם. שם אפילו תמונה של סופלה ברוקולי אין. כל
זה נמשך עד שרואה החשבון של הבנק דורש לרשום הפסד בדו"חות הכספיים של הבנקים.
זה מביא אוטומטית לירידה חדה בבונוס של יצרני הסופלה ברוקולי. ולבסוף, אחרי הרבה
מיליארדים, יש ועדת חקירה.
קפיטליזם הגון?
האם אופר מחלק דיבידנד מהפסדים כדי לשלם
לבנקים שמהם קיבל הלוואה? לך תדע.
אבל מה שנראה כחזיר, מסריח כחזיר ומחייך
כחזיר – הוא חזיר.
למעוניינים: קל לסדר את זה באופן הבא:
חוק שיאסור על תאגיד לחלק דיבידנד כל עוד יש לו חוב וכל עוד יש לו הפסד.
פשוט.
לכן אין כזה חוק.
