על הממצאים קשה לחלוק: מדד ג'יני, המודד אי שיוויון בהכנסה, מלמד כי ב –
2017 אי-השיוויון בישראל היה הנמוך ביותר זה עשרים שנה. ברכות לראש ממשלתנו ולשר
אוצרנו שהגו וביצעו, ובמיוחד ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמדדה. אלא שהפינה
האינטרנטית הזו באה הרי לקלקל ולפעמים לקלל. אז גם השמחה הזו מהולה בחוכמות
הסטטיסטיקה.
לפני הסיפור הנוכחי הנה סיפור מהעבר שכבר סופר למתמידי הבלוג. בשנות ה – 80'
של המאה הקודמת עבדתי במחיצת עיתונאי שחשקה נפשו להוכיח כי הממשלה פוגעת בעמלים.
וכך פתח בסדרת כתבות, אחת לחודש, על ירידת כוח הקניה של השכר. אחרי שלושה חודשים
או משהו כזה הוא התיישב מולי ופניו חיוורות קמעה. "עשיתי חישוב ומתברר כי כוח
הקניה – השכר הריאלי – עלה בחודש האחרון", אמר בכעס על הסטטיסטיקאי הממשלתי. ומה
אתה רוצה? התממתי. "שהשכר הריאלי יירד". נחלצתי לעזרתו ותוך כמה דקות
הראיתי לו שהשכר הריאלי ירד, ולא עלה. ולא, הוא לא טעה בחישוב. ולא, אני לא
שיקרתי. ככה זה עם סטטיסטיקה. תלוי איך בוחרים להציג את הנתונים. אפשר ישר מלפנים.
אפשר בפרופיל. ולרוב אפשר מה שמתאים לדעה.
מי עלה ומי ירד
מדד ג'יני אכן ירד. כלומר חל שיפור בהתחלקות ההכנסות. אבל בכל זאת יש בעיה
שאליה שמתי לב לפני כמה שנים: אי השיוויון אמנם יורד אבל האמצע שוקע. על התעשרות
העשירים כולם יודעים. על ירידה בממדי העוני מדווח המוסד לביטוח לאומי כבר כמה
שנים. מצב העשירים והעניים שופר. אבל בתוך זה יש אמצע ששוקע באיטיות.
כדי להוכיח את התזה הלא-מלומדת הזו עשיתי תרגילים בחשבונאות יצירתית. מה
שעושה כל רואה חשבון לכל קליינט שמשלם טוב. שנת הבסיס שלי היא 2001 והשנה האחרונה
היא 2017. השכר הממוצע הוא מודד גרוע לאי שיוויון. הוא מושפע מאוד מהקצוות, ובמיוחד
מהקצה העליון. הוא נמצא אי שם במאון ה – 70 כלומר 20% מעל לאמצע, הנקרא בשפה
סטטיסטית חציון.
אם מסתכלים במונחים ריאלים על השכר החציוני בישראל בהשוואה לשכר הממוצע,
מגלים שהם השתנו בתקופה שבדקתי באותו שיעור. הנה לכם הוכחה שהאמצע לא שקע, לא כן?
מה ואיפה קונים
אלא שהחישוב של השכר הריאלי משתמש
במדד המחירים לצרכן, שהוא כשלעצמו ממוצע. לא כולם קונים אותו דבר ולא כולם קונים
באותה חנות. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת מידע על המחירים לצרכן לפי הכנסת
הקונים. והנה מתברר שהאמצע שילם יותר מאשר העשירים. ובלשון בה השתמשתי – החציון
שילם על צריכתו טיפה יותר ממיטיבי ההכנסה. ללמדנו כי האמצע אכן שוקע, ולאט.
מה הסיפור הזה מלמד, פרט לכך שאני יודע להתחכם סטטיסטית? שספקנות היא הכלי
החשוב ביותר לחשיבה עצמאית. אלוהים, בהנחה שיש כזה ושהוא מתעניין בכלכלה, אולי
יודע בוודאות ש..., אבל אנחנו חייבים לבדוק ביסודיות את טענות רבני הכלכלה המדברים
בשמו (ואת רבני הדת, קל וחומר).
יוקר הגבינה
ולסיום, הוכחה ששר האוצר הוא טמבל לא קטן. הוא חושב שאם הוא מפחית מכס על
גבינה צהובה מחירה יפחת. אני מזמין אותו לחנויות של "באשר פרומז'רי"
לבדוק מה מחיר אמנטל מיובא לעומת טל העמק המקומי. הוא ילמד דבר מעניין: עד הפחתת
המכס חוץ מהמאון העליון איש לא קנה אמנטל מיובא. ולכן המוצר לא נכלל במדד המחירים
לצרכן. עכשיו יש שפע אמנטל מיובא אבל יקר והוא כבר בסל שאת מחירו מודדים. מה הפחתת
המכס עושה למדד הגבינה? נו, כבר למדנו שעם סטטיסטיקה לא קשה לשחק בנדמה לי.
