פרופ' יוסי דהאן תוהה איך זה שמפלגתו של
שר האוצר מגרדת בקושי את אחוז החסימה. פרשני הפוליטיקה מדווחים כי משה כחלון בעצמו
לא מבין איך זה קורה לו. בעיני עצמו הוא ממש הצליח. עליית מחירי הדירות נבלמה.
האבטלה מינימלית. העוני מצטמצם. דירוג האשראי של ישראל כפי שנמדד בידי חברות
המתפרנסות מהדירוגים האלה – השתפר. נטל המס לא עלה. אז מאיפה צץ הכישלון?
יש הגורסים כי האליטה הכלכלית, שקוראת את עיתון
"הארץ", הפילה אותו כי חלק מההישגים שנמנו לעיל הם בבחינת בלוף והעיתון
לא נלאה מלתקוף את שר האוצר, בטח בגלל שהוא "מזרחי". אלא שכלל קוראי
העיתון, לו היה מצביעים כחלון כאיש אחד, היו משקיפים על מחצית אחוז חסימה מלמטה.
כאשר כחלון הקים את מפלגתו, הדימוי שהוא
יצק היה של ליכודניק שאינו נתניהו ומישהו שדואג לחלשים בחברה הישראלית. הכישלון
שלו, לפחות בסקרים, משקף טעות בהבנת הפוליטיקה הישראלית.
אתחיל עם העניין הקל: הדאגה לחלשים.
אתמקד בשתי קבוצות אליהן שאף כחלון להגיע. זוגות צעירים ועניים. הטעות של כחלון בעסקי
זוגות צעירים מתמקד דווקא בתחום שבו הוא חושב שהגיע להישג המדיד הכי מוצלח שלו.
מדיניות הדיור של כחלון התמקדה בשני עניינים: בהגדלת היצע הקרקע ובתוכנית
"מחיר למשתכן". שני אלה שזורים זה בזה. כחלון חשב שאם יספק הרבה קרקע
ויסבסד חלק מהדירות שייבנו לזוגות צעירים הוא יגיע ליעד. איזו טעות תהומית: לקנות
דירה חדשה זו אולי משאת נפש אבל היא מתגמדת מול משאת הנפש לקנות דירה. דירה חדשה
היא מטבע העניין דירה יקרה. היא נבנית בסטנדרד גבוה המשקף בעיקר את היכולת של הישראלי
המבוסס. זוג צעיר רוצה דירה 2-3 חדרים עם שירותים חברתיים זמינים. מגדלי
קו-קו-רי-קו בגני תקווה זה לא בשבילם גם עם השטויות המסובסדות של כחלון. מה גם
שהתכנית "מחיר למשתכן" מוכרת דירות שלא קיימות וכך נוצר פער בין המציאות
של אין דירה עם הפנטזיה של קניין על תכנית לבניית דירה.
איפה העניים?
בלשון סטטיסטית: כחלון בלם את עליית
מחירי הדירות שזוגות צעירים לא יכולים לקנות. זו פאשלה ענקית.
העניין השני, צמצום העוני, מעניין יותר.
מי שבונה על הצבעת העניים עושה טעות. מרגרט ת'אצ'ר ראשת ממשלת בריטניה בעבר, זכתה
בבחירות עם שיעור אבטלה של 15% לערך. כל השאר שמחו שיש להם עבודה ופרנסה. לעניות דעתי,
שאיננה מבוססת על סקרים, שני שלישים מהעניים בישראל באים משתי קבוצות אתניות:
ערבים וחרדים.
אלה, עד היום, הצביעו בעצת הכמרים, הרבנים, המוכתרים, ראשי השבטים.
ראשי העדות האלה לא מתעניינים בעוני. הם מעוניינים בשליטה. גם אם כחלון היה מחסל
את העוני (הסטטיסטיקן הממשלה לשעבר, שלמה יצחקי, טען שזה בלתי אפשרי – סטטיסטית)
דפוסי ההצבעה לא היו משתנים. אלה מצביעים עבור מפלגות חרדיות. ואלה מצביעים עבור
מפלגות ערביות. משעשע היה לשמוע השבוע כי תע"ל, מפלגתו של ח"כ אחמד טיבי
שפרש מה"רשימה המשותפת", מקבלת בסקר שישה מושבים בכנסת. יאיר לפיד
הפלסטיני מקבל נתח יפה מהציבור הערבי, הנתח שאוהב פוזות – אלה שלעולם לא יצביעו
עבור הלפיד המקורי.
צמצום העוני זו משאת נפש לא אלקטורלית
במדינת ישראל האתנית. אורלי לוי תגיע מהר מאוד למסקנה דומה.
ולבסוף: כחלון הוכיח לאלה ממצביעיו
שחיפשו ליכודניק שאינו ביבי שאין חיה כזו בפוליטיקה הישראלית. אפילו הבנטיסטים
מהימין החדש שצועקים שהם לא ביבי לא מסוגלים להתנתק ממנו. כחלון הוכיח שהוא סתם
ליכודניק שמצא גימיק - כנראה חד פעמי – איך לסחוט מנתניהו ג'וב מיניסטריאלי שאליו
לא היה מגיע, מזרחי שכמותו, אילו נשאר בליכוד. בזה מסתכמת תבונתו הפוליטית.
