"היית רוצה שינתח אותך רופא
שהח"כים סידרו לו פקטור בבחינת ההסמכה?" כך שאלו שלטי חוצות בשבועות
האחרונים, כשמטרתם למנוע חקיקה שתחייב את לשכת עורכי הדין להפעיל פקטור שכזה
בבחינות הסמכה לעורכי דין.
מהו הפקטור שכל כך מרגיז את לשכת עורכי
הדין? הצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה קובעת כי גם מי שנכשל בבחינות ההסמכה וקיבל
ציון 50 – במקום 65 היום - ייחשב כמי שהוסמך לעסוק במקצוע. לשכת עורכי הדין
מתקוממת על כך שהצעת החוק תביא למקצוע מי שאינם ראויים לעסוק בו – ובכך ייפגעו מי
שישכרו שירותי עורך דין "כושל".
מי צודק? 32 חברי הכנסת שתמכו (ללא
מתנגדים) בהצעת החוק? או הלשכה המבקשת לשמור על ה"טוהר המקצועי"?
התשובה, כמקובל בבלוג הזה, היא ששני הצדדים טועים.
התועלת במבחן
עורכי הדין טועים בקשר שהם יוצרים בין
הבחינה להסמכה וליכולת להיות משפטן שיביא תועלת ללקוחו. היכולת להצליח במבחנים כלל
אינה משקפת את היכולת המשפטית של האדם. אני קיבלתי ציון 100 ב"מתמטיקה
לכלכלנים" באוניברסיטה העברית, ואין לי כל הבנה מתמטית. יש ספרות מחקרית ענפה
המטילה ספק רב בקשר שבין הצלחה במבחנים (מכל סוג) לבין היכולות המקצועיות של
הנבחן.
חברי הכנסת טועים בעניין חשוב הרבה
יותר: אם הם בדעה שמבחני ההסמכה קשים מדי, שיעשו את שמתבקש ויוציאו מלשכת עורכי
הדין את הסמכות לקבוע מי יעסוק במקצוע הזה. יקימו המחוקקים מועצת עורכי דין –
שאינה תלויה באיגוד המקצועי של עורכי הדין הנקרא "לשכה" – וזו תחליט מי
יעסוק במקצוע. הניסיון, בהצעת החוק, לתת ציון עובר למי שנכשל הוא טמטום מוחלט.
מאיפה לחברי הכנסת מושג בעניין הזה? אולי גם ציון 45 הוא מספיק טוב כדי להיות עורכי-דין?
ואם בשנה מסוימת כולם יקבלו 100, האם חברי הכנסת יעשו "פקטור הפוך" כי הבחינה
קלה מדי?
אם כך מה ראוי שיהיה?
חיסול ממוקד
ללשכת עורכי הדין יש מעמד בחוק. היא לא
רק בוחנת מועמדים אלא גם משתתפת בבחירת שופטים. היא מענישה (טוב, רק לעיתים
נדירות) עורכי דין שסרחו. ואת הגידול הסרטני הזה צריך לחסל. כן, פשוט לבטל את
הלשכה שגם מחייבת כל עורך דין לשלם אלפי שקלים לשנה כרישיון. לא צריך את המוסד
הארכאי הזה.
אז מי יסמיך עורכי דין? כאמור, אם
מתעקשים על הסמכה רשמית, אז בבקשה שהממשלה תעשה זאת. אבל האמת היא שלא צריך. מי
שרוצה – שיעבוד במקצוע. ומי שמחפש עורך דין עם תעודת הצטיינות – יבקש את התעודה
לפני שישכור שירותו של אדם. ומי שלא איכפת לו מהתעודות האלה – שישכור את מי שבא
לו. בדיוק כפי שהוא שוכר שרברב, קבלן שיפוצים, גנן, מורה פרטי.
מה יהיה, במצב הזה, עם מינוי שופטים? יש שתי אופציות עקרוניות.
הראשונה, למנות במקום שני חברי הלשכה שני פרופסורים למשפט. השנייה והעדיפה, שיבחרו
שני אזרחים בהגרלה בין תושבי המדינה. כי המבחן העיקרי לשופט הוא שיהיה בן אדם
ובאיבחון התכונה הזו אצל אנשים אין למשפטנים כל יתרון. אולי אפילו חיסרון.
