לפני כמה שבועות נותח כאן פסק דין ואדי
חומוס שבו בית המשפט הגבוה לצדק (לכאורה, לכאורה) פסק כי בהינתן נימוק בטחוני
יכולה ישראל לעשות כרצונה גם בשטחי A , שעל פי
ההסכם שבינה ובין אש"פ הם בשליטה מוחלטת של הרשות הפלסטינית. בכך נמחק למעשה
כל הבדל בין שטח A לשטחי B ו – C שבהם עשתה ישראל כרצונה מכוח
ההסכמים.
לפני כשבוע הודיע ראש ממשלת פלסטין
מוחמד א-שתייה כי לאור התנהגותה של ישראל, ממשלתו לא מבחינה בין האזורים השונים
וכי פלסטין היא אחת. אחרי שנים של מחלוקות הנה לפנינו נס פוליטי: ישראל ופלסטין
מסכימות על העיקרון אם כי לא על המהות. אבל גם מצעד של אלף מילין מתחיל בצעד קטן
אחד.
המצב, עם זאת, אינו סימטרי. חיפשתי
באיזה אופן פלסטין מפרה את ההסכם – ולא מצאתי. יותר קל למצוא הפרות של ישראל.
ההסכם קובע איחוד מכס בין ישראל ופלסטין – כמו האיחוד האירופי – שבו יש תנועה חופשית
של סחורות ועובדים. יש אמנם סעיף המחריג את החופש הזה מנימוקי ביטחון אלא שישראל
הפכה את החריג לקבוע. יותר מזה, היא אפילו אוסרת תנועה חופשית של סחורות בין שטחי A בעזה
ובגדה המערבית וזו הפרה בוטה.
ההסכם קובע, לדרישת ישראל, שהיא תגבה
מסים על יבוא סחורות לפלסטין. והוא מאפשר לקזז מהמסים האלה
סכומים שפלסטין חייבת
לספקים ישראלים – אם פלסטין תבקש זאת. אין קיזוז חד צדדי כפי שעושה ישראל בטענה כי
תקציב ממשלת פלסטין לא מוצא חן בעיניה. מה שקורה בפועל הוא גניבה.
ודעם=מרצ
העניינים האלה עשויים להיות אקטואליים
על פי סקרי הבחירות. לפי הסקרים לרשימה המשותפת (ודעם) ולמחנה הדמוקרטי (מרצ) יהיו
יחד 18 חברי כנסת. הנה הצעה פוליטית לשיתוף פעולה בין שתי המפלגות מיד אחרי
הבחירות:
ראשית, אף אחת מהן לא נכנסת לקואליציה.
המסחר הפרלמנטרי יתנהל רק עבור חוקים – וזה יהיה נכון גם אם כחול-לבן והעבודה
יגיעו יחד ל - 50 מושבים בפרלמנט. גם אם מי מהן תרכיב ממשלה ולא תהיה הסכמה על
החוקים (ראו להלן) השמאל יצביע אמון בהצבעה הראשונה בכל ממשלה כזו רק כדי להיפרד
מבנימין נתניהו.
שנית, יהיה חוק שיקבע את גבולות ישראל
בקווי 1948 למעט ירושלים. כל אזרח ישראלי שגר מחוץ לגבולות האלה – למשל המתגוררים
באריאל – לא יהיה תושב, בדיוק כמצבו של ישראלי הגר בניו יורק. בהערות לחוק ייקבע שלא
נדרשת נסיגה מהשטחים וכי מעמדה של ירושלים יוסדר במו"מ עם פלסטין, בהמלצה על
בינאום לפי תכנית החלוקה של האו"ם מ 1947.
שלישית, יהיה חוק שמפריד את המדינה
מהדת. כל מוסדות הדת הקיימים היום מכוח החוק יתבטלו. החוק יבטל גם את האפליה לרעת
היהודים הקיימת בחוק שעות עבודה ומנוחה.
רביעית, יהיה חוק שיבטל תשלומי הורים
במערכת החינוך הציבורי. בתי ספר ציבוריים לא יקבלו מימון מאף גוף למעט ממשלת
ישראל. החוק יאפשר קיום של בתי ספר פרטיים, אבל יאסור את מימונם על ידי המדינה.
חמישית, ישראל תחזיר לפלסטין את כל
הכספים שגנבה, תפסיק לקזז כספים לחלוטין ותקיים את ההסכם הכלכלי ללא התניות.
ואם תהיה קואליציה שמוכנה לקבל את כל אלה
– השמאל יתמוך בה לכל אורך הקדנציה בכל נושא שהוא, ובכפוף לאמנות הבינלאומיות על
זכויות האדם.
שאלה בפוליטיקה
מה יותר מסובך: שתהיה
קואליציה שתקבל את התנאים האלה? או ששתי מפלגות השמאל ישתפו פעולה להצגת הדרישות
המשותפות? הימורים מתקבלים ברצון בכתובת המייל שלי.
