מוות נטול סבל

רבים כבר עסקו בתהייה על טיבם של שנותינו האחרונות בטרם מוות. לפני 50 שנה מוקד העניין היה בהתמודדות עם מחלת הסרטן. טיפולים מגוונים דחו את מועד המוות עד לשנים האחרונות שבהן החליט מי שמחליט בעניינים כאלה לתקוף אותנו ביעקוב-קרויצפלד, דמנציה ואלצהיימר – מחלות קטלניות שאבותינו כלל לא הכירו.

לדעתי, הלא מבוססת כלל, כל המחלות של סוף החיים מקורן בתאגידים המייצרים תרופות יקרות להחריד כדי לטפל במחלות האלה. תיאוריות קונספירציות הן הרבה יותר מעניינות מאשר כל מיני תיאוריות על התרופפות הגוף ובעיקר המוח. אלא שכל זה לא מסייע לריפוי של ממש אלא, ובעיקר, לאיכות חיים מחורבנת. ומי שלא השתכנע מוזמן לבקר בבתי אבות סיעודיים.

מה שמעלה את השאלה איך לסיים את החיים ללא כל המחלות האלה או כשהמחלות הן בשלב ההיערכות למתקפה – אך טרם שלחו מרגלים ליריחו אשר בקורקבן או באונה הימנית במוח. פתרון חידה מהסוג הזה מוטל, איך לא, על כלכלנים. בימים האלה פירסם מכון "כלוב" ((CAGE שבאוניברסיטת ווריק באנגליה מחקר שחשף את גיזת הזהב.

לכאורה המחקר עסק בשאלה הבאה: איזו דת נוצרית "מניבה" יותר מתאבדים: הקתולית או הפרוטסטנטית. מה כל כך חשוב במחקר כזה? עניין של טעם. אבל זה עוזר למאמר של יום כיפור שתוהה איך זה שמחקר כל כך חשוב מתעלם מיהודים ומוסלמים. כנראה אנטישמיות מודחקת.

טרחת אלוהים

בסיס המידע הוא אוכלוסיית גרמניה. שם, כך נראה, הכל מסודר ומתועד כבר מאות בשנים. החוקרים מצאו כי פרוטסטנטים מתאבדים בשיעור גדול בהרבה מקתולים. חלק מההסבר הוא תיאולוגי: קתולים מאמינים כי ביכולתם להשפיע על החלטות האלוהים שלהם. ולפיכך יש תקווה שיהיה טוב אם, למשל, אתרום משהו לכנסיה. הפרוטסטנטים, כך מוסבר, בדעה שאלוהים שלהם כלל לא מושפע מהבלי בני האדם ולפיכך אין בעבור מה לטרוח בעת מצוקה כי גורלנו נקבע מראש.

אלא שמאז החלוקה הבין-נוצרית הזו חל שינוי בעולם והגיעו החילונים כלומר אלה שאין להם אלוהים. ומתברר שהם מתאבדים בשיעור גדול עוד יותר מפרוטסטנטים.

הנה, בהינף קולמוסו של מחקר, נמצאה הדרך איך למות ללא ייסורים: להתאבד. לחילונים שמשוחררים מעולו של אלוהים אין עם זה בעיה. לדתיים – בישראל זה בערך שליש מהתושבים – מתבקשת חזרה בשאלה. אחד ההסברים מדוע החילונים כל כך מוצלחים בענייני התאבדות היא כי אין להם "קהילה תומכת" כמו לדתיים. הם אינדיבידואליסטים כמתבקש מהגותם של כלכלני הימין המאמינים – במקום באלוהים – באטומיזם של החברה האנושית, שבה כל אחד דואג לעצמו.

הפתרון הליצמני

הבעיה היא שהדתיים היהודיים והמוסלמים מונעים התאבדות של ישישים מטעמי ישישותם, בשם אלוהים שרק לו הסמכות להרוג אנשים (וגם לאנשי כוחות הביטחון – לטעמם של האייטולות היהודיים) וזה לא ממש נאה, בעיקר ביום הכיפורים שבו נוהגים היהודים הדתיים לבקש סליחה על פגיעה בבני אדם. ומה פוגע יותר מאשר מניעת הסבל שלפני המוות?

אז אם הקב"ה לא מוכן להתנצל על מכת השטיון והאלצהיימר שהפיל עלינו, הבה יקום שליחו, ח"כ וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן ויעשה איתנו חסד של אמת: יתיר לחילוניים להתאבד בבתי חולים ממשלתיים. זה גם יקטין את משקלם האלקטורלי. וגם יקטין את הוצאות הטיפול בגוססים נטולי מזור ויאפשר שחרור כספים להקמת בתי אבות לדתיים הבוחרים לסבול בבתי אבות סיעודיים.

שתפו: