לפעמים ראוי לפקוח עיניים ולראות מה קורה מתחת לאף שלנו. זה מה שעשיתי השבוע
כאשר טיילתי בצפון המדינה ולנגד עיני נפרש שטח ענק ובו חנו טנקים, תותחים מתנייעים,
נושאי גייסות משוריינים ושאר כלי מלחמה. אני מתאר לעצמי כי אלמלא טמנו מטוסי קרב
עמוק באדמה, עיני היו רואות מטוסים במצב דומה – כולם מכוסים בבדי הסוואה.
מתברר שיש "פער ימי בטלה" הנובע מכך שכלי המשחית האלה בטלים
מעבודת הקודש שלהם רוב השנה. בעוד שהם מופעלים למטרתם החשובה במיעוט ימי השנה
ובידי בני אדם שעקב כך נעדרים מעבודתם ובכך נגרם נזק לתוצר הלאומי שלנו.
הנזק גדול אף יותר אם לוקחים בחשבון גם את האפשרות שעקב בטלתם של אותם טנקים
במרבית ימי השנה ייתכן ויש צורך לגרוט אותם בטרם הספיקו לתת תפוקה הולמת לעלותם.
הדרך להתמודד עם זה היא במודל "עלות-תועלת". הפתרון ל"פער
ימי בטלה" הוא כי אימון חיילי מילואים באותם טנקים, מטוסים ורובים יתבצע
בשבתות וחגים, עת ממילא אותם אנשי מילואים לא תורמים לתוצר הלאומי שלנו. מכיוון
שבישראל יש, בעזרת כהני הדת יתברכו, הרבה ימי חג ומועד – אימון חיילי המילואים
באותם ימים ימנע את נפילת התוצר הלאומי שלנו בהשוואה לחלופה של ביצוע האימונים
בימי חול.
התמ"ג מגיש תלונה
התמ"ג מגיש תלונה
עד כאן המשל, ולהלן הנמשל. עניין "פער ימי הבטלה" עלה בראשי עת
קראתי את הפירסום האחרון של חטיבת (בריגדה!) המחקר בבנק ישראל שעניינו "פער
ימי החופשה". הנה העניין: רוב העובדים מועסקים בישראל 5 ימים בשבוע. אבל בתי
הספר מלמדים 6 ימים. לעומת זאת חופשות בתי הספר מלימודים הם לרוב בימי עבודה של
ההורים. מכאן צומח "פער ימי חופשה" שיש לו עלות (הממשלה מסבסדת בייבי
סיטר לצוציקים בחלק מימי החופשה) ויש תועלת (או נזק כאשר ההורה, במקום לעבוד, מטפל
בילדים). כל זה מקור לא אכזב לחישוב כי זה עולה לנו כך וכך מאות מיליונים.
לחוקרים יש הצעה די ישימה. ומי שמעוניין יקרא אותה בלינק. הבעיה היא שכל
הדיון הזה מתנהל בלי העניין שלשמו מתכנסים, כלומר חינוך לילדים. הילדים, במחקר
הזה, הם כמו הטנקים ב"מחקר" שלי. איזה מין סרח עודף שמפריע קצת ליעילות
הכלכלית גם לכשעצמו (העלות) וגם לתוצר הלאומי שאנחנו מטפחים ללא רבב. השאלה: מהם
הזמנים שבהם התלמידים יפיקו מירב התועלת? השאלה הזו כלל לא נדונה. הם כלי משחק
לעלות-תועלת של ההורים והתוצר הלאומי.
התמ"ג מחייך
התמ"ג מחייך
ואם זו מטרת מערכת החינוך יש לי הצעה מאוד מהפכנית עם תבלין של "חזרה
למקורות": חינוך עם לינה משותפת (אפשר עם או בלי הפרדה מגדרית – תלוי בזרם
החינוך). ההורים והתוצר יחגגו. והתלמידים יהיו אחלה טייסים. ראו התנועה הקיבוצית
עד לפני 30 שנה.
