נדמה שיש מעט מומחים בחינוך שיחלקו על
כך שהתשומה החשובה ביותר והמשפיעה ביותר על התלמידים היא המורה: מורה טוב (ומכאן
ואילך השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי קיצור בלבד) "מייצר" תלמידים טובים.
מהו תלמיד טוב? כאן כבר יש מחלוקת. יש
הטוענים כי תלמיד טוב הוא ספקן, בעל חוש ביקורת, משתף פעולה עם חבריו ובעל ראייה
רחבה של הנושא שהוא עוסק בו. יש המונים גם תכונות אחרות. אלא שקשה מאוד למדוד את התכונות
האלה, ולכן אף שרוב המומחים סבורים שתכונות אלו חיוניות בשביל תלמיד טוב – העובדה שאינן מדידות מביאה
לידי כך שמעיפים אותן לפח האשפה בכניסה לבית הספר. במקומן בא הציון. וכך, תלמיד
שציונו במתמטיקה 90 הוא טוב מתלמיד שציונו 70.
על ציונים בנויה מערכת החינוך. לא רק המורה
בוחן את תלמידיו ומדביק להם ציונים. גם המדינה עושה כן במבחני המיצ"ב (כאשר
ממוצע הציונים מעיד על טיב בית הספר). ציוני הבגרות הם גורם חשוב, לצד ציוני המבחן
הפסיכומטרי, בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה. ארגון ה - OECD עורך מבחני הערכה זהים בבתי הספר במדינות החברות בו, וכך מתקבל גם הציון ב"בין-לאומי"
המפורסם, המעיד שנה אחר שנה שישראל היא ממש לא אור לגויים.
המורה הטוב
עד כאן מיהו התלמיד הטוב. אך מיהו המורה
הטוב? העניין הזה מורכב עוד יותר, אך בסופו של דבר נגמר בנוסחה פשוטה ומדידה: מי
שתלמידיו משיגים ציונים גבוהים יותר. החוקרים סקרו 36 מדינות בארצות הברית המשתמשות
כיום בשיטת ההערכה למורים VAM, המתבססת
בעיקר על ציוני התלמידים. שיטת ההערכה אינה מופעלת לשם שמיים: מורה שנחשב לטוב לפי
השיטה מתוגמל יותר מבחינה כספית ממורה שנחשב לפחות טוב. מורה רע, כלומר מורה שתלמידיו
משיגים ציונים נמוכים, עלול אף למצוא את עצמו מפוטר.
ללמדנו, בווריאציה על ספרו של דן בן
אמוץ, כי ציונים זה כן הכול.
כאשר שיטת הערכה כזו משפיעה על תגמול
כספי, מייד מתעורר חשש. בספר פריקונומיקס מתוארת מערכת החינוך בשיקגו, שבה הונהגה שיטה
דומה להערכת המורים, ובעקבות זאת נמצא כי מורים עשו מניפולציה של הציונים – אפילו
במבחנים שלא הם כתבו. ארבעה חוקרים החליטו לעשות את הבדיקה האולטימטיבית, לדעתם,
כדי לברר אם אומנם הנוסחה "מורה טוב הוא מי שתלמידיו משיגים ציונים
טובים" נקייה מזיופים, הטיות והטעיות.
המורה והגובה
וכך עשו: למורה הרי אין השפעה על גובהם
של תלמידיו. יש הטוענים שהגובה גנטי. יש הטוענים כי איכות התזונה משפיעה. ויש
המוסיפים כי אורח חיים בריא גם הוא עוזר. איש אינו טוען שלמורה יש השפעה על הגובה
של תלמידיו.
הנה הממצא: מבחינה סטטיסטית, ובדיוק
בשיטה שבה נמצא קשר בין המורה וציוני תלמידיו, המורה "משפיע" על גובה
תלמידיו באותה מידה כמעט שהוא משפיע על ציוני תלמידיו במבחנים במתמטיקה ובאנגלית.
כן, ככה, פשוט וקולע.
המסקנה המתבקשת היא שמכיוון שברור שאין
קשר סיבתי בין המורה לגובה תלמידיו, כך, אין קשר סיבתי בין איכות המורה לציוני
תלמידיו. ומכאן, שציונים במבחנים הם מדד מוטעה לאיכות המורים, ובוודאי לא דרך
לקבוע את שכרם.
ובא לתלמידים, למורים ולעולם – הגואל.
