מצעד האיוולת

יש באוניברסיטת תל אביב מכון לחקר הביטחון הלאומי. שם די מחשיד כתוצאה מהשימוש במילה "לאומי". במכון יש רכז "תכנית למאבק באלימות בחברה הערבית בישראל"(מה עם תכנית למאבק באלימות בחברה היהודית?). האיש, מיכאל מילשטיין כתב מאמר שכותרתו "המשטרה והחברה הערבית ניגשו למאבק משותף, ואסור להן להיכשל" שבא לעודד את ה"מבצע" (חגורה ירוקה?) לאיסוף נשק מערבים. 

מדובר בתרגיל יחסי ציבור לו שותפים "מנהיגי" החברה הערבית והמשטרה. תרגיל, כי אף גנגסטר רציני לא ייענה לשטות הזו. ואני יודע את זה כי אין כזה "מבצע" לחברה היהודית. ואין כזה מבצע ליהודים כי כולנו יודעים שאין שטות גדולה מזו שאיזה רוזנשטיין או אבוטבול יעבירו את נשקם למשטרה. פסיכים הם לא. גם עמיתיהם הערבים.

הנה על כן צעד במצעד האיוולת הישראלי שלאחריו גלעד ארדן ואיימן עודה יוכלו לומר שהם "עשו" משהו למיגור האלימות. כאשר לכל ברורה הדרך לאיסוף נשק והיא אינה עוברת דרך הודעות לתקשורת.

האיוולת שבתכנון

האיוולת הזו קטנה, כלכלית לפחות, בהשוואה לאיוולת של בניית "מטרו" לגוש דן. יעני, רכבת תחתית שתסיע המונים מכאן לשם במחיר שווה לכל נפש, וזאת אחרי שהממשלה תשים – כך חישבו חכמי מחקר של "מרכז אהרון" מהמרכז הבינתחומי בהרצליה – 150 מיליארד שקל טבין ותקילין.

רכבת תחתית היא איוולת? היא הרי קיימת בכל מטרופולין גדול. צפיפות התנועה בגוש דן היא בלתי נסבלת. הפקקים מזהמים ומעצבנים. אין דבר ראוי יותר מאשר רכבת תחתית, הלא היא המטרו שהחוקרים מצאו שתגדיל לנו את התוצר ב – 112 מיליארד שקל לשנה. לכל דרדק של כיתה א' ברור שראוי להשקיע 150 מיליארד בפרויקט שמחזיר את עצמו בתוך שנה וחצי. כמה שזה הגיוני!

 ומטופש.

אחד הדברים שלומדים מערים כמו לונדון, ניו יורק, פאריס וכל עיר שקרביה כוללים מטרו הוא שאחרי שעושים את הפרויקט כל הסימפטומים של המצב הנוכחי בתל אביב חיים, קיימים ותוססים. יש פקקים. התנועה זוחלת. הנהגים עצבנים. החניה במשורה. שום כלום לא מסתדר בגלל שיש רכבת תחתית. למה? כי אין פתרון באמצעות תחבורה ציבורית כל עוד יש תחבורה פרטית. רואים את זה כאשר סוללים כביש חדש. משקיעים הון על סלילה, מחלפים ומה לא – ואחרי שנה גם הכביש הזה מתפוקק. בתחרות בין המכונית הפרטית והכביש יש מנצח אחד והוא לא האדם הזקוק לתחבורה נוחה, זולה ומהירה.

אבל זה בדיוק מה שהמטרו אמור לעשות, יאמרו מצדדי הפרויקט ובהם אנשי אגף התקציבים באוצר המצהירים כי הנושא יעלה לשולחן הממשלה, אם תהיה כזו, במהרה בימינו.

הכל פוליטי

ההבדל בין ניו יורק וגוש דן הוא שאנחנו יכולים ללמוד מהשטויות שלהם. הם כבר בבוץ הזה. מאחר ואף שאלה תחבורתית חשובה לא נפתרה באמצעות המטרו – כאמור הפקקים, העצבים והזיהום נמשכים – לא מסובך להגיע למסקנה כי זה לא פתרון. מה גם שהבולשיט הכלכלי של המספרים אינו יותר מבולשיט – כי שום דבר לא נפתר.

מה החלופה ולמה אינה מתקיימת?

 לבנות מערכת רכבות/אוטובוסים שתנוע על הכבישים לצד מסועים להולכי רגל כאשר התנועה של רכב אחר – תיאסר לחלוטין. לא תותר חניה של רכב פרטי על כבישים שבהם תנוע התחבורה הציבורית (ובכבישים אחרים תמוסה ובהרבה) שתפעל 24 שעות ביממה 365 ימים בשנה (כן, כולל יום כיפור).

זה, לפי מחקר שעשיתי עם עצמי ב"מכון גדעון" יעלה עשירית מהטירוף של "מכון אהרון" וממשלת ישראל. ומילא הכסף: אין פקקים, אין זיהום, אין עצבים.

הבעיה הפוליטית היא שאין פה שמאל. מה יש? טמטומו של עמיר פרץ שתומך במלחמות נתניהו למיגור פקקי תנועה בעזה, ובגידתם של מרצ ושותפיהם ששתיקתם אומנותם. ומה עוד יש? שיתוף הפעולה בין הרשימה המשותפת לשר המשטרה הנאור מהליכוד במבצע שכולו אחיזת עיניים. אין כוח פוליטי שיאמר: אין איסוף נשק בהתנדבות ורק מערבים, ואין פתרונות סרק לשים רכבות מתחת לאדמה.

כן, הכל פוליטי: כולל הנשק והרכבת.

שתפו: