הם מ-פ-ח-ד-י-ם (כל הכבוד להם)

הפחד, רבים חושבים, הוא סימן לחולשה. כאשר בנימין נתניהו לא הכניס את הצבא לכיבוש עזה הן אביגדור ליברמן והן נפתלי בנט – שני שרי הביטחון האחרונים – כינו את ראש הממשלה פחדן. אם היה "גבר" אז עזה היתה בידינו או שלפחות משפחות מנהיגי החמאס והג'יהאד האיסלאמי היו בסוכת אבלים.

אלא שמביני נפש האדם, ככל שניתן, טוענים אחרת. פחד הוא מנגנון הגנה יעיל ביותר.
את/ה מטיילים להנאתכם בטונדרה בסיביר ולפתע, בעיקול השביל, אתם רואים דב. או גנב נכנס לבית עם אקדח ביד ואתם תוהים האם הוא אמיתי או מפלסטיק. תעמידו את התהייה הזו במבחן? או תפחדו ותתנו לו את הכסף?

נתניהו, למשל, מפחד מהפתרון של ליברמן-בנט לבעיית עזה. יש החושבים שהוא חושש לחיי חיילי הצבא הישראלי. זה הפחד הקטן. הפחד הגדול הוא מפני ניצחון. כי מה קורה אם אכן עזה תהיה בידינו? הסטטוס קוו עדיף, לשיטתו, על כל חלופה, כמובן גם חלופה של הסדר מדיני. עד כדי כך שהוא שלח את הגנרלים שלו לקטאר לוודא שהקטארים ישלמו לחמאס את מנת הכסף החודשית. בחמאס עושים אותו חשבון פחד ולכן כאשר הם רוצים כסף הם לא טורחים לבקש אותו מקטאר אלא יורים כמה רקטות – וממשלת ישראל כבר דואגת לפתרון המיוחל.

הפחד מאיראן

לפי הקלטה מדברי יועצו המפוטר, בני גנץ מפחד לתקוף את איראן. נתניהו וחבריו מיהרו להצביע על הרפיסות הזו. אלא שגם נתניהו מפחד. איך אני יודע? כי הוא ראש ממשלה ניצחי, כמות האיומים שהשמיע כנגד איראן אף גדולה מזו שהשמיע כלפי החמאס, ובפועל – אין דבר חוץ מתערוכת קלאסרים על מדפים. פעם, כשהיה צעיר יותר, הוא ואהוד ברק רקחו הכנות לתקוף את איראן. רקחו – וקברו. כי בעוד שאת הדוב בעיקול השביל בסיביר אפשר, אולי, לפצוע או להרוג בהינתן נשק מתאים – מה נעשה אם ננצח באיראן? הרי עם עזה לא מסתדרים, אז מה עם איראן?

הפחד מהפצצה

בסרט Red Joan מסופר על "מרגלת" אנגליה שהעבירה מידע לברית המועצות על הפצצה האטומית שפותחה בבריטניה בשלהי מלחמת העולם השנייה. היא לא היתה קומוניסטית. היא לא אהבה את אמא רוסיה. היא פחדה. היא פחדה שאם נשק אטומי יהיה רק בצד אחד של הזירה – ייעשה בו שימוש. בדיוק מה שהאמריקאים עשו בהירושימה ונגסאקי. אם הנשק הזה יהיה בשני הצדדים – הפחד ממנו ירסן את שניהם. בדיוק מה שקרה מאז ועד היום.

ולא נשכח את ראש הממשלה יצחק שמיר. הטילים נפלו על גוש דן וחיפה במלחמת המפרץ והארכי-ימני הזה פחד להגיב.

הפחד מקורונה

כל זה מביא אותנו לטיפול בקורונה ובאקלים. בשני העניינים האלה התייצבו שורה של פרופסורים ומדענים בטענה שזה לא רציני וכי המזהירים מגזימים. הבה נניח שהם צודקים, כלומר צודקים בהסתברות גבוהה מאוד – 80%. ההסתברות שהם טועים היא קטנה יחסית. אבל אם היא תתממש הנזק הוא ענק. מכאן שהכי חשוב להיות פחדן ולנקוט צעדים מחמירים – כולל לבודד את נתניהו שפגש בגנרל ששב מאיטליה והוכנס לבידוד. הצעדים החמורים לא גורמים נזק לפרט אלא לכל היותר אי נעימות. ובאשר להתחממות הגלובלית – אין בכלל נזק באימוץ מיידי של הצעדים לעצור את הזיהום.

הפחד, לפעמים, הוא יועץ טוב.

שתפו: