השבוע התקיימו
הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית לבחירת מועמדי המפלגה בבחירות לקונגרס האמריקאי
בנובמבר השנה. ה"פיננשל טיימס" הלונדוני כתב, ו"הארץ" תרגם,
מאמר על מימון המועמדים וסיפר על הקרב במחוז ה – 14 בניו יורק בין אלכסנדרה
אוקסיו-קורטז (להלן אואק) לבין מישל קרוּסוֹ-קבררה (להלן מיקק).
במונחים אמריקאים
אואק היא שמאל ואילו מיקק היא בצנטרום של הפיילה במפלגה הזו.
הכל עסקו בשאלה
מי תנצח (היתה זאת אואק) ואילו המאמר עשה משהו חשוב לא פחות: איפה הכסף? אואק גייסה
יותר כסף, ובהרבה, ממיקק. אלא שתשומת לב הכותב התמקדה בשאלה מי הם התורמים לכל אחת
משתי המועמדות.
הכותרת היתה
ש"וולסטריט", שם גנאי לאליטה הפיננסית האמריקאית, תרמה למיקק ולא לאואק. הנתון
היותר מעניין היה שהתרומה החציונית לאואק היתה 10$. על חשיבות המספר הזה נסוב המאמר
כאן.
החציון הנעלם
ראשית, לחציון.
מה אנחנו יודעים על השכר בישראל? שהשכר הממוצע בחודש מארס היה טיפה פחות מ 11,000
שקל ברוטו (באפריל הוא עלה ל - 12,500 שקל כתוצאה מכך שרוב המפוטרים או בחופשה ללא תשלום הם בשכר
נמוך). מה היה השכר החציוני באותו חודש? לא ידוע. למה לא ידוע? כי הלשכה המרכזית
לסטטיסטיקה לא אוספת מידע כזה. למה היא לא אוספת מידע כזה? שאלה מעולה. והתשובה באתר
הלמ"ס: "מתקבלים נתונים
על כל מעסיק שמדווח על סך המשרות בעסק שלו ועל סך השכר שהוא משלם, ללא פרוט כמה
משתכר כל שכיר ושכיר. הנתונים המתקבלים מהקובץ הינם ברמת המפעל ולא ברמת הפרט ולכן
לא ניתן לחשב את השכר החציוני."
תרגום התשובה לעברית
מדוברת: "פשוט לא בא לנו להתאמץ". ובאנגלית: "Fuck off".
בארה"ב רושמים כל תרומה שמועמד מקבל. בישראל מעסיקים לא
מדווחים כמה הם משלמים לכל עובד. זה בטח נורא מסובך, במיוחד היום כאשר 90% מזה
מצוי בקבצים דיגיטליים.
לי יש הסבר מדוע
אין אצלנו חציון בזמן אמיתי. כי החציון בשכר הוא נמוך בהרבה מהממוצע. לפני שנה
השכר החציוני היה בערך 7,500 שקל לחודש ברוטו. כמה מקוראי המאמר הזה מכירים שכר
כזה? והכי חשוב: מחצית מהשכירים בישראל משתכרים פחות מהמספר הזה. ברוטו! וזה כאשר
שכר המינימום הוא בערך 5,300 שקל לחודש. אז תראו איזו צפיפות יש בתחתית סולם השכר.
התרומה החציונית
שנית, למספר
עצמו – 10$ . לי הוא ממש נראה נהדר. זה אומר שמחצית מהתורמים לאואק תרמו 10 דולר או
פחות. לעומת אלפי הדולרים ששילמו מעריצי מיקק מהמגזר הפיננסי. במספר אחד התגלתה
מלחמת המעמדות של העת הזו. אואק גייסה 10 מיליון בתרומות זוטא. מיקק גייסה 2 מיליון
דולר בתרומות גדולות. והדבר היחיד שאפשר להצטער עליו הוא שאואק לא רצה לנשיאות עם
תמיכה כל כך המונית.
ויש מסקנה:
לקבוע בחוק שגודלה של תרומה שמקבל מועמד לפריימריז במפלגה או לבחירות לכנסת לא
יעלה על 10$. וכי אסור למועמדים כאלה להשתמש בכספם הפרטי למימון הבחירות. ואיך
יסתדרו עם ההסדר המוזר הזה? כפי אואק הצליחה - ובגדול.
