לקראת סוף השבוע
הודיעו ראש הממשלה ושר האוצר על עוד "תכנית כלכלית". ויש לשמוח על כך לא
בגלל שיש תוכן מעניין לאותה תכנית אלא בגלל שעוד אחת-שתיים כאלה וצמד המילים
"תכנית כלכלית" יתקבעו בלשון העברית כנרדפות לפאדיחה ולחארטה.
הממשלה מתכננת
להוציא עוד כ - 20 מיליארד שקל כמענקים למובטלים ולעסקים. זה נשמע הרבה. זה מעט.
אבל לא על זה הדיון במאמר הזה.
ראש הממשלה
הסביר כי הכסף יבוא מהלוואות שהממשלה תיקח בריבית נמוכה. הריבית הנמוכה היא תוצאה
של מדיניותו של אותו ראש ממשלה שהביאה את ישראל למצב שבו משקיעים פיננסים בארץ
ובחו"ל אוהבים את אגרות החוב הממשלתיות ומוכנים להחזיק בהן תמורת ריבית
נמוכה. זה נשמע מצויין. ועד עכשיו זה באמת עבד כך. אבל מעניין שמתוך שלוש החלופות
למימון אותה "תכנית" בחרו רבותינו בחלופה הכי יקרה.
החלופות
כשאני כותב יקרה
אני מתכוון לכך שאנחנו – אלה שאמורים ליהנות מהתכנית – ניאלץ לשלם עבור הכסף את
המחיר הגבוה ביותר. כלומר יש פה שיעבוד של העתיד לטובת ההווה. ואם לא היו אפשרויות
אחרות, מילא. אבל הן ישנן. הנה השתיים:
הראשונה: מדפיסים.
כן, אני יודע שכתוב בחוק שלממשלה אסור להדפיס כסף. אבל רק בשבוע שעבר העבירה הכנסת
בלילה אחד תיקון לחוק שמאפשר לממשלה לעשות לנו כל מיני דברים לא חוקיים ולבקש את
אישור הכנסת בדיעבד. אז הנה הרעיון: שמחר בלילה תתכנס הכנסת ביוזמת הממשלה ותוסיף
לחוק שמאפשר לשב"כ לתקוע לכולנו אנטנה בתחת, סעיף שמאפשר לממשלה להדפיס כסף.
אבל הדפסת כסף
עושה אינפלציה, לא כן? גם מי שמאמין בזה יכול להוסיף להצעת החוק סעיף שאם מדד
המחירים לצרכן עולה על 0.2% לחודש במהלך 4 חודשים – מכבים את המדפסת.
לחילופין: בנק
ישראל הרי מדפיס מיליארדים וקונה בהם אגרות חוב ממשלתיות (מה שמסביר, בין השאר,
מדוע הריבית עליהן נמוכה). אז שידפיס עוד, ויקנה עוד. ובסוף הממשלה תחליט אם לפרוע
את החוב הזה או לדחות אותו עד לתום המלחמה עם איראן.
השניה: מסים.
אוי ויי, יאמר הקורא המצוי. מה, השתגעת להטיל מסים בעת מיתון? להיפך! אז לא. יש
מסים שהטלתם מסייעת. קוראים להם מסים על מזיקים.
העניין הזה
אקטואלי כי השבוע פירסמה השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, דו"ח על המזהמים
הגדולים בישראל ב - 2018. הרשימה כוללת במקום הראשון את מפעל רותם אמפרט שבנגב
ואחריו את בתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד, התעשייה הפטרוכימית, חברת חשמל, מפעלי ים
המלח, אסדת הפקת הגז בשדה תמר ועוד כ – 100 מטנפים.
שכחו לקרוא
מפתיע מאוד שגמליאל לא קראה את
המחקר שממליץ איך לטפל במזהמים: במיסים. היא גם שכחה לציין את מכתבם של 3,500
כלכלנים הדן בדיוק בעניין הזה. היא בטח שייכת לממשלת חובבי טראמפ שהוציא את
ארה"ב מהסכם פאריז להגנת הסביבה בטענה שהגבלות על הפרחת טינופת תיצור אבטלה
ומיתון.
שני כלכלנים
חברו למחקר שמטרתו לבדוק מה באמת עושה מס מזיקים לכלכלה. הם בדקו מסי פליטה ב 31
מדינות באירופה והנה השורה התחתונה: " לא מצאנו כל עדות להשפעה שלילית על
התעסוקה והתפוקה". ובשפה פשוטה: מסי מזיקים – במקרה הזה על פליטת דו תחמוצת
הפחמן – לא עושים מיתון ואבטלה. ורצוי לא לשכוח: המסים האלה הביאו לירידת כמויות
הפליטה של הגז המדובר.
אם כך מה יותר
יעיל מהטלת מס על מטנפי הזירה הציבורית כדי לממן את ה"תכנית הכלכלית"? אולי
יש חשש שבהגדרת מזיקים יכללו את שרי הממשלה?
