על שעון שמחוגיו
לא נעים נהגו לומר שהוא "צודק פעמיים ביממה". מבחינה לשונית המשפט החביב
הזה נכון. מהותית, החפץ הנ"ל הפסיק להיות שעון, כי לצופה בו אין מושג מה השעה.
נזכרתי במעשייה
הזו כאשר הקשבתי לתגובות להצעתו של בנימין נתניהו לחלק כסף במסגרת הזיקית הידועה
בשם "התוכנית הכלכלית". במיוחד אהבתי את התגובות מהצד הימני-כלכלי של
המפה הפוליטית. העיתון הלכאורה ליברלי – הארץ – לא מצא כותב אחד שיתמוך בחלוקת
הכסף הזאת ומאמר המערכת שלו הגדיר אותה כשוחד. "בכירים באוצר" תקפו את
ההצעה בטענה השגורה – אין כסף. ואחרים הגיבו "למה לתת כסף לעשירים שלא נפגעו
מהמשבר".
הנה, על כן,
ניסיון לעשות סדר בנושא.
1.
אין כסף (א). ב – 2009 היו לבנק ישראל 40 מיליארד דולר. עתה יש לו 130
מיליארד. וזה כסף ששוכב ללא שימוש. איך קרה הנס? בנק ישראל מדפיס שקלים וקונה
דולרים. אם היו "בכירים באוצר" שחשבו כי זו מדיניות מוטעית, הם שמרו על
שתיקה. למה להדפיס ולקנות דולרים זה בסדר ואילו להדפיס ולחלק את הכסף לתושבים זה
לא בסדר?
2.
אין כסף (ב). יהיה מי שיאמר כי את הדולרים שהבנק המרכזי קנה אפשר לראות
כסוג של השקעה. הגיוני? נניח. עכשיו נחלק שקלים לכולם, וכולם יקנו מכוניות. המדינה
תרוויח הון מהמס על מכוניות. זה סיבוב אפילו יותר רווחי למדינה מהסיבוב בין השקל המודפס
והדולר הנרכש (שאסור להשתמש בו).
3.
סבא מילטון. הרעיון לחלק כסף לכל התושבים אינו חדש. העניין עלה כרעיון
חברתי ולא ככלי כלכלי לעת משבר. הרעיון החברתי הוא להבטיח לכל תושב הכנסה בסיסית
לקיום. מי שהפך את הרעיון החברתי הזה לכלי כלכלי היה הסבא של הימין הכלכלי –
מילטון פרידמן. בזכותו נקרא הרעיון הזה
"הליקופטר". בביקורת על האופן שבו ניהל הבנק המרכזי האמריקני את המשבר
הכלכלי של 1929, כתב פרידמן כי על הבנק היה להעמיס הליקופטר במזומנים ולפזר אותם
בין התושבים. מי שקנה חלקית את הרעיון היה דונלד טראמפ שלא מכבר דאג שכל אזרח אמריקאי
יקבל צ'ק מהממשלה. אז מה עכשיו, כלכלן ימני חביב? מילטון פרידמן הוא קומוניסט מחלק
שוחד שהסווה את זהותו באמצעות תמיכה בשילטון הגנרלים בצ'ילה? אותו נתניהו שכה
שיבחו אותו כלכלני הימין ב 2003 , כאשר היה שר האוצר, פועל עתה, כמו אז ב – 2003 ,
כמצוות סבא מילטון, רק בקיום מצווה אחרת. אז מה הבעיה?
4.
משהו פרקטי. יש מתנגדים לתוכנית ה"שוחד" בטענה שאת הכסף
צריך לייעד למי שזקוקים לו, ולא לחלק צ'ופר גם לעשירים. נניח שהדעה הזו נכונה. הנה
החדשות ועיקרן תחילה: המדינה לא יודעת לזהות אנשים שיש להם צרכים בזמן אמיתי. למה
היא לא יודעת? כי היא לא אוספת מידע על אנשים, הכנסותיהם, צרכיהם וכל השאר – בזמן
אמיתי. שימו לב שהסיוע הממשלתי לעצמאיים התבסס בעיקרו על שומות 2018 – שנתיים לפני
שקורונה נולדה. לומר שהממשלה תחלק כסף רק למי שצריך – זה לטמון את הראש באדמה,
להיראות צודק ולבלבל את המוח. מבחינה פרקטית הרבה יותר מעשי לחלק סכום שווה לכל
תושב – מה שתוכנית נתניהו לא מציעה - ולקחת את הכסף כמס הכנסה, רכוש וירושה
מהעשירים. זאת, כמובן, בהנחה שלא מקבלים את הניתוח שנעשה בסעיפים 1 ו- 2 דלעיל, המאפשר
לעת הזו להדפיס כסף ולפזרו בהליקופטר.
5.
אז ביבי צודק? כמו השעון העומד.
