מה ההשפעה של
ליקוי ירח על החורים בגבינה מסוג אמנטל? הנה הממצאים שהעליתי ב – 50 השנה
האחרונות: כל פעם שיש ליקוי ירח אני מוצא חורים בגבינה הנ"ל. מסקנה: אם אנחנו
רוצים לצמצם את החורים בגבינה, ולהגדיל את תכולת הגבינה על חשבון החורים, צריך להפחית
את כמות ליקויי הירח.
כדי להוכיח את
התזה שלי פניתי לקרן המחקר של האקדמיה הלאומית למדעים בבקשה למענק עבור מחקר שיבדוק
את הדרכים לצמצום תדירות ליקויי ירח. העניין נמצא בדיונים ואני מחכה לתשובה.
נזכרתי בהצעת המחקר הזו למקרא
שני מסמכים. הראשון הוא מאמר שפירסם פרופסור יוסי זעירא ב"ישראל היום"
שכותרתו "הסיפוח יעמיק את המיתון". השני הוא מסמך שכתבו שלמה סבירסקי
ונגה דגן – בוזגלו ממכון אדווה
"לקראת אפשרות של סיפוח: רגישויות של המשק הישראלי במצבי עימות עם הפלסטינים".
זעירא פותח את
מאמרו בציון דעתו ולפיה הוא מתנגד לסיפוח שמציעים בנימין נתניהו וחבר מרעיו
בקואליציה ובכאילו-אופוזיציה. לא שוחחתי בעניין הזה עם סבירסקי ודגן אבל מהיכרות
עם מרכז אדווה אני מעריך כי גם שם לא אוהבים את הרעיון המבריק של ראש ממשלתנו.
והנה זה פלא.
שני המסמכים מגיעים לאותה מסקנה: הסיפוח יביא נזק כלכלי. וכך מדע הכלכלה נרתם, שלא
במודע, לעמדתם הפוליטית של הכותבים. מכאן שכדאי שתושבי ישראל ידעו כי אם דונלד
טראמפ יגיד כן לסיפוח – אז אנחנו הולכים לאכול חרא כלכלי בכמויות.
אינתיפאדה משולבת
אינתיפאדה משולבת
שני המסמכים טוענים כי אם ישראל תספח, אז תושבי
פלסטין יתקוממו כפי שעשו בעבר. מסמך "אדווה" מוסיף כי האיחוד האירופי
יתעצבן עלינו ויטיל עלינו סנקציות מסוגים שונים ומשונים. ההתקוממות והסנקציות
יעמיקו את המיתון אליו הגענו בזכות משפחת קורונה. האבטלה תיגדל.....ואתם יכולים
להמשיך מכאן כמיטב הדמיון או המדע הכלכלי לכאורה. במציאות, אחרי 50 שנות כיבוש
אפשר לומר שההתקוממות הפלסטינית לא הזיזה שערה בישבנה של כלכלת ישראל (זה מעלה
אצלי חשש שמא החורים בגבינת אמנטל לא באמת מושפעים מליקוי ירח).
אני מעריך כי
אילו שאלו את סבירסקי, דגן וזעירא ב – 1967 איך תראה כלכלת ישראל אחרי 50 שנה של
כיבוש הם היו כותבים אז בדיוק מה שהם כתבו עכשיו. אני מעריך שלא היה עולה בדעתם
שההתקוממות הפלסטינית תהיה פדיחה במונחי מאבקים לשחרור לאומי. הם גם לא היו מנבאים
שארצות אירופה, שרוממות זכויות האדם חרותה על דגלן, לא יעשו דבר כי איזה רודן הונגרי
יטיל וטו על כל מהלך נגד ממשלת ישראל. וכנראה לא היה עולה בדעתם כי ההכנסה הלאומית
של ישראל תגדל עשרות מונים תוך כדי המשך הכיבוש כאשר רק בשנה אחת – 2002 - ההכנסה
הלאומית צנחה ובעשירית האחוז בלבד.
עובדה או אמונה
עובדה או אמונה
והנה עוד תהיה.
נניח שהכותבים דנן היו חוקרים ביסודיות את המצב הכלכלי ומגלים כי הסיפוח ייטיב כלכלית
עם אזרחי ישראל, האם היו מפרסמים מאמרים המתארים את היתרונות הכלכליים של הסיפוח? ואם
מרכז קהלת – המכון לחשיבה ימנית – היה חוקר ומוצא כי סיפוח זה רע כלכלי, האם היינו
מקבלים פרק חדש בקהלת על הנזק הכלכלי שתגרום תוכניתו של ראש הממשלה לעתיד המדינה
היהודית?
קדחת בריבוע.
כפי שכתב ג'ון וורדן
בספרו "אגם הזאבים": "בכל פעם שיש התנגשות ביניהן – עובדות
לעולם לא מצליחות לגבור על אמונות. אנחנו עשויים לחשוב שהאמונות שלנו מבוססות על
עובדות, אבל האמת היא שהעובדות שאנחנו מאמצים מבוססות על האמונות שלנו".
הרבה יותר נכון
היה לכתוב, במקום מאמרים "מלומדים" על שטויות כלכליות, את המשפט הבא:
"אנחנו נגד סיפוח כי אנחנו לא רוצים שיעשו לנו מה שאנחנו עושים
לפלסטינים". זה גם יותר פשוט וגם יותר קליט.
