הזרקור הופנה
לעבר ח"כ ג'ידא זועבי (מרצ). היא לא הסכימה להצביע עם הממשלה על הצעת חוק.
ראש הממשלה החליפי, יאיר לפיד, נרתם למשימה ונרקחה עיסקה: זועבי תתפטר מהכנסת
ותתמנה קונסול בשנגחאי, סין. משהתברר לזועבי כי הליך המינוי ארוך ולא בטוח ביטלה
את העיסקה. בכך איבדה הממשלה את הרוב שלה בכנסת.
הכלכלה, מתברר, לא מחכה לכלכלנים. הכלכלנים שעד לפני 30 שנה היו עסוקים בניסיון להבין ולשלוט בכלכלה הלאומית מצאו שיש להם מעט מה לחדש ולחקור. רובם נתפסו עם מכנסיים מופשלות בעת המשבר של 2007-8 וכולם נתפסו עם תחתונים מופשלים עם משבר הקורונה. אחת התוצאות של ההזנחה הזו היתה שבעת משבר רוב הממשלות הבינו מה שרוב הכלכלנים שגו בו, שהשוק ה"חופשי" לא מתפקד באופן יעיל וחלק כפי שנטען במודלים כלכליים. בדיוק מה שטען, למשל, מיינארד קיינס לפני כמאה שנה, ונזנח כמעט לחלוטין עם הניצחון המוחץ של מה שמכונה היום ניאו-ליברליזם.
לא מכבר אמרה הכלכלנית הראשית של האוצר, שירה גרינברג, כי ראוי לשקול סיוע לעניים עקב העליה במחירי הדלק. הצעה דומה הושמעה בבריטניה, ללמדנו שהעולם כמרקחה לסייע לעניים.
ההצעה של
גרינברג הזכירה לי את ח"כ לשעבר רן כהן ממפלגת מרצ. הוא הגיש הצעת חוק לביטול
המע"מ על לחם אחיד. בנאום בכנסת תינה, מי שנתפס בעיני עצמו כסוציאליסט, את
הקשיים של העניים שאפילו הלחם הזה לא נמצא בהישג ידם.
אני מתקשה להבין את יאיר (הבן של) נתניהו. בית משפט מחוזי הרשיע השבוע את מוחמד חלבי – מנהל באירגון הומניטרי בעזה – בהעברת מיליוני דולרים לחמאס. ונתניהו ג'וניור שותק. מה, הוא לא מבין שמדובר בעוד תרגיל של הפרקליטות לתפור תיק לאבא שלו? הדמיון מדהים: גם אבא עומד בראש אירגון הומניטרי – הליכוד. במשך עשרות שנים הוא גם ניהל אירגון הומניטרי אחר – ממשלת ישראל. כמו חלבי גם נתניהו – ובעצם גם גנץ ובנט – סייע בהעברת מיליוני דולרים לחמאס. ג'וניור יקר איך זה שאתה לא רואה את התביעה העתידית נגד אבא?
ידידי י"ב היה בסוף השבוע באירוע משפחתי וחזר משם עם פרצוף של סימן שאלה. "לא תאמין", הוא מסביר, "בשלב מסויים בארוחה התחילו לדבר על הממשלה. צעיר המשתתפים, בן 21 ציין בהתלהבות את ההישג של בנט: יש תקציב! היה מי שתהה אז מה? והינוקא השיב שעכשיו הממשלה יכולה לתכנן ויש וודאות כלכלית".
לי העניין נראה
אזוטרי. אלא שבראשית השבוע מצאתי כותרת בעיתון של ידידו של בנימין נתניהו שלפי
ההקלטות רקח עימו עיסקה: כתבים ימניים בעיתון של הידיד בתמורה לסגירת מוסף סוף
השבוע של העיתון המתחרה.
הפרשן שם מסביר
ש"אי העברת התקציב (ל־2023) פירושה שוב נזק רב למשק". מה שמעלה את
השאלה: האם התקציב חשוב או שהוא קקציב.
נתחיל עם שני שכירים ששכרם הוא 14480 ברוטו לחודש. אחד מהם מחליט לעשות מאמץ לקראת חופשת הקיץ והטיסות המתייקרות ועובד שעות נוספות ומצליח לקבל תוספת של 5000 שקל. השני יושב על התחת שלו בוהה בחשבון הבנק שלו ומוצא שזה עתה קיבל דיבידנד על סך 5000 שקל ברוטו.
מה מצב הנטו
שלהם?
המוסדות הפיננסים מתחברים ל"ציבור המשקיעים" באמצעות יועץ פיננסי. המשקיעים הם אנשים מגוונים. לרוב הם בעלי חשבון בבנק, וזה מעמיד לרשותם יועץ פיננסי.
מה יודע היועץ
הפיננסי יותר מהאדם המבקש את המלצתו? כמעט תמיד התשובה היא: שום דבר. לפיכך הבנק,
המספק את שרות הייעוץ, משתמש באנליסטים. אלה אנשים שמקצועם הוא לנבא את העתיד,
לכתוב את הניבוי, ולשגרו ליועץ הפיננסי. היועץ עוטה מסיכה עם הרבה רצינות וחיוך חברי,
וממליץ להדיוט מה לעשות בכספו.
החודש היה אמור להיות חג גדול בישראל. לא מסובך להבין שהחג לא מתקיים. ותחזית שלי היא שגם ביוני בעוד שנתיים ספק אם יתקיים. ההתחייבות להפסיק החודש את הפעלת תחנות הכוח הפחמיות לייצור חשמל לא תמומש.
יש שני אשמים.
הקטן מביניהם הוא הצמד בנט – אלהרר. הוא ראש ממשלה והיא שרת האנרגיה. הם שנה
בתפקיד ובגדול אפשר לסכם את מעשיהם בתחום: לא כלום.
