הנה ארבע הוכחות המלמדות שבכייני הכלכלה – כולם מתנגדי הממשלה – טועים והמצב טוב ויציב על אף המלחמה.
הוכחה מס' 1: בספטמבר 2023, כלומר ערב
המלחמה, הסתכמו יתרות מטבע חוץ שבידי בנק ישראל ב־199 מיליארד דולר. בסוף חודש
יולי 2024, המועד האחרון שפורסם, הסתכמו היתרות ב־213 מיליארד דולר.
המשמעות: אין בריחה של כסף לחו"ל.
הוכחה מס' 2: מחירו של דולר אמריקאי היה
לפני המלחמה 3.7 שקלים. מחירו הנוכחי – זהה.
המשמעות: בנק ישראל אמנם התערב פה ושם התערב
במחיר הדולר, אבל המעורבות היתה קטנה בהתחשב במצב הכללי שבו נתונה המדינה.
הוכחה מס' 3: שיעור האבטלה בספטמבר 2023 היה
3.2% מכוח העבודה. שיעור האבטלה הנוכחי – זהה.
המשמעות: אמנם המגויסים למילואים נספרים
כ"עובדים" אבל היו כבר כמה מחזורי גיוס, מה שמלמד שמי שסיימו מילואים
חזרו כנראה לעבוד.
הוכחה מס' 4: האינפלציה ערב המלחמה היתה קצת
פחות מ־3% בשנה. כלומר, דומה לשיעור הנוכחי.
המשמעות: כמות הדיווחים על יוקר המחיה המאמיר
אמנם ענקית אבל בעובדה, ההתייקרות אינה בשיעור חריג בהשוואה לשנים קודמות.
הסתייגות:
כל העובדות המתוארות מבוססות על פרסומי הממשלה ובנק ישראל. במידה שהביביזם יוצר עכשיו
פייק-מידע-סטטיסטי העובדות אינן עובדות וכל מה שנכתב דלעיל הוא הבל.
אבל
בהנחה שהעובדות נכונות, הרי המצב הנוכחי דומה למצב בזמן הקורונה. אז הגיע הווירוס,
הוכרז סגר והמצב היה על הפנים, עד שהמציאו חיסון שחיסל את המגיפה והחזיר את החיים
למעין נורמליות.
המשמעות:
אם בתוך חודשים ספורים תסתיים המלחמה בהסדר שיניח את דעת כל הצדדים לא תהיה סיבה
לחשוש – מבחינה כלכלית – משיבוש מסיבי.
אבל,
כך מזהיר מחקר שפרסמה קרן המטבע הבינלאומית, רוב המדינות המפותחות, וישראל ביניהן,
לא הסיקו את המסקנות הראויות מהקורונה ולכן קיים חשש להתפתחות משבר כלכלי
בינלאומי.
בישראל,
בגלל המלחמה, המצב עלול להיות מסובך הרבה יותר.
הלוואות
בריבית קצוצה
הכל
נובע מהחלטת הממשלה, דה פקטו, לממן את המלחמה וכל הקשור בה באמצעות הלוואות.
הבעיה
הגדולה עם הלוואות היא שככל שנזקקים ליותר מהן כך מחירן עולה. זו הבעיה של הטווח
הקצר. בטווח היותר ארוך הבעיה היותר גדולה היא שצריך להחזיר את הכסף למלווים.
זה
בדיוק מה שיקרה, והמשמעות היא עושק צעירים.
אני
מעריך שכל מי שגילו 65 ויותר לא צריך להיות מודאג . בני ובנות ה-25 והלאה צריכים
להיות מודאגים מאוד.
כשהחלה
המלחמה והתבררו ממדי ההוצאה הוחלט להעלות את שיעור המע"מ מ־17% ל־18% החל
מהחודש שעבר. הגיע החודש שעבר והמס לא הועלה. זה שווה ערך לבערך 10 מיליארד שקל בשנה
– 10% מהוצאות המלחמה.
מדוע
הממשלה ויתרה על הכסף הזה? כי החכם במומחי הכלכלה, יועצו הכלכלי של ראש הממשלה, פרופ'
אבי שמחון, אמר שיש גידול בהכנסות המדינה. הוא צדק, אלא שהגידול הזה מתגמד בהשוואה
לגידול בהוצאות. התוצאה: כמות ההלוואות עולה.
כאשר
זה קורה הממשלה נדרשת לשלם מחיר יותר גבוה עבור הכסף. מי יחזיר את הכסף? הצעירים.
זו הזווית הלא־מוסרית של מימון ממשלה באמצעות חוב. המבוגרים נהנים מהכסף, הצעירים
משלמים עליו.
תזכורת:
גם מלחמת לבנון הראשונה מומנה בהלוואות. אלא שהממשלה – גם אז הליכוד היה בשלטון –
הטילה מלווה חובה "מרצון" בריבית שלילית. גם זו יכולה להיות אופציה
לממשלה הנוכחית במידה שהמצב יחריף.
העניין
מחמיר אם מקבלים את התחזית של המחקר דלעיל ולפיו כל העולם בצרות. זה מהלך שיכול
להוביל להעלאות ריבית מסיביות. וכפי שצוין, כל העלאת ריבית זה נטל נוסף על
הצעירים.
זה
מה שהסביר בנימין נתניהו כשהיה שר האוצר ב-2003 והציג את תכניתו הכלכלית. מי יודע
מה קרה לו מאז, בגופו או בנפשו. אולי הוא מזדהה עכשיו עם הזקנים. מכל מקום, תשובה
של ממש אין.
ובהתחשב
בזה שהממשלה מתנגדת לכל הסדר ממשי של המלחמה והסכסוך, לא ברור מאין יוכל, אם יוכל,
להגיע החיסון הכלכלי הנדרש.
