היה היו ימים של מאבק בין קפיטליזם וקומוניזם. לפחות מאבק אידיאולוגי. למאבק הזה נולדה הסוציאל־דמוקרטיה – אדוארד ברנשטיין נחשב לאבי הרעיון – שניסתה לחבר בין קפיטליזם כשיטה כלכלית מתוקנת לרעיון הסוציאליסטי "מכל אדם כפי יכולתו לכל אדם לכפי צרכיו". זו מדינת הרווחה המודרנית, שמתגלמת באופן המזוקק ביותר בסקנדינביה ובעיקר בשבדיה.
אחד התחומים שבהם טיפלה מדינת הרווחה, אולי
העיקרי בהם, היה יחסי המגדר. מבחינה כלכלית, למשל בתחום פערי השכר המגדריים,
ההתקדמות היתה גדולה אם כי רחוקה ממיצוי. בתחום ההשכלה, הנחשבת למנוע של ההכנסה, נשים
משיגות את הגברים במדינות רווחה מפותחות. כן, אפילו בהישגים במבחנים בפיסיקה,
כימיה ומתמטיקה, שלא לדבר על מקצועות המזוהים כנשיים כמו ספרות ומוסיקה. בישראל, שיעורן בקרב מקבלי תואר דוקטור עולה על זה של גברים.
יש תחום אחד שבו מדינת הרווחה לא הביאה
להישגים בקנה מידה רחב. מחקר על שבדיה שהתפרסם באחרונה בחן את השאלה האם התיקון בחוק שאיפשר לגברים לצאת לחופשת
לידה שווה לנשים הביא לשינוי משמעותי בשותפותם בגידול התינוקות.
הממצא העיקרי הוא שגם אחרי חקיקת חוקי השוויון השבדיים גברים טיפלו בילדים רק שליש מהזמן והנשים עשו את עיקר המלאכה.
הקפיטליסט מסביר
הסיפור של הקפיטליזם לפערי המגדר פשוט: פערי
השכר בין נשים לגברים נובעים בעיקר בגלל שהנשים מעדיפות לטפל בילדים ולשם כך הן
מוכנות לוותר על קריירה מצליחה. לכן אין כל צורך שהממשלה תתערב בעניין.
ההסבר הזה לא כל כך מופרך כפי שנדמה כי להעדפה
זו יש תגמול. ניקח את נתוני ישראל. תוחלת החיים בלידה של גברים היא 81 שנה ושל
נשים 85. ובתרגום לקפיטליסטית: האשה בוחרת לטפל בילדים 4 שנים כי היא נפטרת מטיפול
בבן זוגה בארבע שנות חייה האחרונות. כלומר, יש תשואה להשקעה בטיפול בילדים.
הסוציאל דמוקרטיה מגיבה
הסוציאל דמוקרטית לא קנו את ההסברים
המפולפלים האלה ובכל המדינות הונהגה מדיניות לשל העדפה מתקנת לנשים. במגזר הציבורי
בישראל, למשל, התירו לאשה שילדה לעבוד פחות שעות מאשר לגבר. זו ברירת המחדל אפילו
היום, לאחר שעברו ממערכת של העדפה מתקנת למערכת של שוויון ומעמד הגבר הושווה
בעניין זה למעמד האשה וגברים זכאים גם הם למענק לידה.
יפה, יהיו מי שיאמרו, אבל המחקר השבדי מראה
שזה לא עובד.
מנדל וסמיונוב מציעים
כל זה מזכיר לי את הדס מנדל ומשה סמיונוב
שעסקו עוד ב-2005 במדיניות המגדרית המתבקשת.
מנדל וסמיונוב הציעו להעניק תמריצים לגברים בלבד: נניח שחופשת הלידה אורכת 26 שבועות. שישה השבועות
הראשונים יהיו של האשה ו־20 השבועות הבאים – של בן הזוג. ואם מותר לאשה לעבוד שעה
אחת פחות לאחר לידה ללא הפחתת שכר לתקופה של שנה ויותר, ההטבה הזו תעבור לבן זוגה.
מבחינת המעסיקים המצב הנוכחי נותן העדפה
לגברים. רובם נמנעים מחופשת לידה ומקיצור שעות העבודה. גבר במצב חוקי שוויוני עדיף
על אשה, גם אם חוקית יש שיוויון.
היפוך התמריצים ישנה
את גישת המעסיקים. הם יעדיפו להעסיק נשים. נראה אז למי תהיה קריירה מוצלחת יותר ומי ישתכר
יותר.
ובעוד 20 שנה אפשר יהיה לשקול לחזור למצב של
שוויון.
