3 בינואר 2015

כחלון הוא לא


מי זוכר את שר הרווחה שכיהן לפני מאיר כהן שהתפטר לאחרונה מהממשלה? אין זה מקרה שקשה לזכור במי מדובר. תחום הרווחה הוא תחום חשוב. צמצום העוני וטיפול בבעלי מוגבלויות הם יעדים שכל המפלגות תומכות בהם -  לפחות במלל. מאיר כהן אולי ייזכר בזכות הועדה הציבורית (ועדת אללוף) שהמליצה על צמצום פערים, ובגלל שכשל בנסיון לממש אפילו קמצוץ מהמלצותיה המתונות מאוד. אבל מה בדבר קודמו בתפקיד? איך זה שאיש אינו זוכר את שר הרווחה של אז, איש ליכוד שורשי ולא מטעם מפלגה נלווית לקואליציה? איך זה שהשר ההוא לא היה מין משה כחלון שכזה שלפי השבחים שנשפכים עליו מכל עבר הפך את הטלפון הסלולרי למוצר שווה לכל נפש? איפה, בקיצור, היה משה כחלון של הרווחה?


ובכן שמו של אותו שר רווחה (2011-2013) הוא משה כחלון. ואם תשאלו את המומחים בתחום תרומתו לרווחה דומה לזו של ממשיכו, מאיר כהן, ושל קודמו – אחד יצחק הרצוג שעכשיו רוצה להיות ראש ממשלה.

 איך זה שכחלון הכל כך נחשב בתחום התקשורת היה צל חולף בתחום הרווחה?  איך הפך המהפכן הסמארטפוני  – לשמרן נטול יוזמה שלא תרם דבר לצמצום אי השיוויון בחברה?

הנס שלה היה פה

התשובה אינה שכחלון סובל מפיצול אישיות. ממש לא. הוא היה ונשאר איש ליכוד, פייגליני בהשקפותיו (המלל על החזרת שטחים תיאורטית נולד רק עתה, כמו שנתניהו תמך בהסכם אוסלו רק רגע לפני הבחירות ב – 1996). שמרן (לפחות פייגלין מוכן לתת לנו מריחואנה להקל על המכאוב של דעותיו הפוליטיות האחרות). ובתחום הטלפוניה – שם מייחסים לו נסים ונפלאות – הוא עשה מעט. הרוב קרה בלעדיו.

מה שקרה בטלפונים הוא שינוי טכנולוגי שהבשיל בדיוק כאשר כחלון מונה לשר תקשורת. אם להשתמש בלשון כלכלית אז באחת נוצר בענף עודף כושר ייצור, ובלשון עממית – נוצרה אבטלה.

עודף כושר הייצור נוצר בשני רכיבים קריטיים של תקשורת: האחד – גידול עצום בכמות העברת נתונים על "קו טלפון", במיוחד "קו סלולרי".  אם לפני עשור העברה של מגהביט מידע (שיחות, תמונות, סרטים) ארכה שעה, עתה היא לוקחת שניה. והשני - במקביל, מכשיר הטלפון קפץ טכנולוגית מקופסא שיודעת לספק שיחות ו – SMS למחשב קטנטן – סמארטפון – שמתעלק על ה"קו". בתקופת זמן קצרצרה נוצרה אבטלת ענק ביכולת להעביר תקשורת.

כחלון חייב את החברות בעלות ה"קווים" – פלאפון, מירס, סלקום ופרטנר – לאפשר למתחרים – גולן טלקום, רמי לוי, הוט מובייל, 012, you ועוד – להשתמש ב"קווים" שלהם. אלא שזו בדיחה. האבטלה בקווים היתה כל כך גדולה שהחברות הוותיקות שמחו למכור חלק מהם לחברות חדשות. כחלון אף איים שאם הוותיקים לא ימכרו "קווים" במחיר נמוך – הוא יכריח אותם. ממש לא היה בכך צורך. כולם הסתדרו כי אין כמו אבטלת ענק להוריד מחיר.

כחלון לא עשה הרבה. לזכותו אפשר לומר שלא מנע. הוא לא היה היזם של המהפך הטכנולוגי והמחירי. המהפך קרה כאן כפי שקרה בכל מדינה בעולם שאינה בשליטה של מונופול. הוא פשוט היה בתפקיד הנכון (שר תקשורת) בזמן הנכון (כשהטכנולוגיה הבשילה) אבל זה מספיק כדי להפוך את כחלון למחוז חפץ אלקטורלי בעיני ציבור גדול, שכבר ארבעה עשורים מחפש משיח פוליטי שיוציא אותנו מהבוץ.

עד כה כל ה"משיחים" האלה הכזיבו. ולנוכח תפקודו של כחלון כשר רווחה, אין סיבה להאמין שהפעם יהיה אחרת.
(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 30.12.2014)