דונם חשמל

כמה שווה קילווט חשמל במונחי דונם אדמה? שאלה מטופשת להחריד שאיש לא היה שואל אלמלא מדובר בסילבן שלום, אורי אריאל, עוזי לנדאו ובנימין נתניהו. אבל הם, הרי, חכמים גדולים.

וזה סיפור המעשה. ממשלת ישראל, מכאן ההקשר לאדונים המכובדים, מצאה לנכון לייצר חשמל מקרני שמש. רעיון יפה - מה גם שהממשלה התחייבה, בהסכם בינלאומי, להגביל את פליטת המזהמים לאוויר בין השאר על ידי ייצור חשמל נקי.

הטכנולוגיה העקרונית היא לא ממש מסובכת כפי שיודע הדוד שמש אצלכם בבית. קרני השמש מחממות. בדוד"ש הן מחממות מים שעוברים בצינורות דקים על "קולט שמש", משם לדוד עצמו ודרכו בצינור למקלחת. הטכנולוגיה הזו מפגרת למדי ויש הטוענים שאם עושים חשבון נכון – צריכת האנרגיה הנדרשת לייצור הקולטים – הרי שחסכון משמעותי אין כאן. אבל לעשות חשבון נכון נדרשת ממשלה תבונית, וזה באמת מוצר במחסור.

בהשוואה לדרך של חימום מים באמצעות דוד שמש, הרי שייצור חשמל מקרני שמש משתמשים בטכנולוגיה משופרת בהרבה. ומה שחשוב עוד יותר: זו טכנולוגיה שמתקדמת במהירות. וכמו עם הדוד"ש הביתי שלנו מה שעושה את ההבדל הם סוג הקולטים – פאנלים בלשון יצרני החשמל הסולארי.

בנגב אין עננים

ניצול קרני השמש כרוך בשתי בעיות קשות – האחת הן לא זורחות בלילה והאחרת – הן לא זורחות בחורף. ולכן אם תרצו להקים קולט קרניים לייצור חשמל לבית שלכם כדי להדליק אור בלילה – יש כאן בעיה. לא בעיה מסובכת אם מתעסקים רק עם התאורה בבית. אפשר להטעין מצבר באמצעות הקולט במשך היום, ולהפעיל בלילה תאורה באמצעות מצבר. אבל אם נתקעתם עם חורף קר – השיטה הזו לא-מי-יודע-מה לצורכי חימום.

אבל צרכנים נזקקים לחשמל  גם ביום ויש מקומות מיעוטי עננים – הנגב הדרומי למשל.

וכך עלתה ממשלתנו על רעיון מזהיר: להקים "מפעל" לייצור חשמל סולארי בנגב הדרומי. שם יש הרבה שטח פתוח ולקרקע אין שימוש אלטרנטיבי. אז קדימה לעבודה.

לממשלה, לצורך מימוש החלטתה  אין קרקע. למי יש? לרשות מקרקעי ישראל. זו אמנם חלק מהממשלה, אבל לא לגמרי כי יש לה שותפים בדמות הקק"ל המקלקל. ולכן, את מלאכת ייצור החשמל מקרני שמש בנגב הדרומי הטילה הממשלה על....רשות מקרקעי ישראל. מה לרשות הזו ולחשמל? שום כלום, ואולי זו בדיוק הסיבה.

השכל של סימונה

נניח שהיו פונים לסימונה מדימונה ומבקשים ממנה לארגן את העניין. או, אם תרצו על אף שאיבדה מפופולריותה, לריקי כהן מחדרה. מה הן היו עושות? מכיוון שהן מבינות מעט בחשמל הן היו מבקשות הצעות לרכישת חשמל – ממי שיודע לייצר חשמל מקרני שמש –  והזוכה, יש לשער, היה זה שמציע את החשמל הסולארי הזול ביותר.

השכל של נתניהו

עד כאן כשמפעילים את השכל הישר, המובן לכל נפש. אלא שאנו עוסקים באותם אדונים ששמם הוזכר בראשית העניין, והם הקימו ועדה שקבעה את מחיר החשמל הזה. מאיפה הוועדה הזו יודעת? כנראה מהתחת של חבריה. ואלה קבעו 37.5 או משהו דומה.

במחיר הזה יש די הרבה מתעניינים. למה? כי לא צריך להיות שר כדי לדעת שאפשר לייצר חשמל סולארי במחיר נמוך בהרבה מהמחיר הזה. זה מחיר גבוה להחריד.

ישבו חכמי רשות מקרקעי ישראל, גרדו ראשם ועלו על רעיון מבריק: מה פתאום שניתן ליצרן חשמל שכזה קרקע בחינם? נכון, לקרקע אין שימוש אלטרנטיבי, אבל מכיוון שניפחנו את מחיר החשמל הרי ליצרן הזוכה יהיה הרבה כסף. אז שיתן לנו קצת.

וכך הווה: יש מכרז לייצור חשמל במחיר ידוע מראש (ומופקע) כאשר הזוכה יהיה מי שישלם לממשלה הכי הרבה כסף עבור הקרקע בנגב. וכך צרכני חשמל יעבירו כסף בקילווטים למען כסף בדונמים.

ובא לציון הטימטום.

שתפו: