טלויזיה מסחרית: הממונה על הגבלים
עיסקיים קבע שהיות וערוץ 2 משותף לשני
יצרנים – קשת ורשת – מן הראוי שיפעלו בנפרד ולא כקרטל.
הגיוני וסביר. אלא שכדאי לשים לב לתופעה
אחרת בשידורי הטלויזיה המסחרית: הדמיון ה"מפתיע" בזמני שידור הפירסומות
והחדשות. מה שמגחך את האפשרות של צופה לעבור מערוץ לערוץ ככלי תחרותי. הזמנים הזהים
של שידור הפרסומות הם צורה קלאסית של חלוקת שוק בין יצרנים.
הנה לכן זווית אחרת לאיך מבטיחים תחרות
כאשר מספר היצרנים הוא זעיר: ערוץ מסחרי אחד ישדר חדשות בשעה 7 והשני בשעה 8. ערוץ
מסחרי אחד ישדר פירסומות בין הדקות 5-15, ערוץ מסחרי שתיים בין הדקות 15-25 ואילו ערוץ
מסחרי שלוש בין הדקות 25-35 וכך הלאה. לא תהיה חפיפה בזמני שידור פירסומת בערוצים
מסחריים.
ולא יהיה מסחר הדדי ביניהם. ראו מה קורה
עתה בערוצי הספורט. לכאורה יש שלושה גורמים פעילים בשידורים האלה. אבל הם משתפים
פעולה זה עם זה ומעבירים
"סחורה" מאחד לשני. ירצה יצרן ספורט אחד, נניח צ'רלטון, לקנות זכויות של
משחקי הכדורגל האירופיים (ליגת האלופות) – יתכבד וישדר אותם בעצמו. לכל יצרן לא
יאפשרו שידורים ביותר משלושה ערוצים. כך יימנע ריכוז הספורט בידי בודדים.
כבלים/לווין: בכבלים ובלווין מתעקשים
היום למכור לציבור "חבילות". וכך הצרכן הממוצע מקבל בצד כמה ערוצים שהוא
צופה בהם המון ערוצים שאין לו כל עניין
בהם. לא צריך לבטל את השיטה הזו אבל לחייב כל מי שמפעיל ערוצים למכור אותם
ב"בודדת". 10 שקלים לערוץ לחודש – מחיר מירבי בפיקוח, ומי שבוחר לראות
רק סנוקר יסתפק ביורוספורט ולא יצטרך לשלם עבור ערוצי ספורט אחרים.
המחיר המירבי לערוץ ישתנה בין יצרן שהוא
בעל תשתית – הוט ויס – לבין יצרן המשתמש בתשתית של אחרים. אותם 10 שקלים ייגבו
עבור ערוץ של יצרן שאין לו תשתית משלו. יצרן בעל תשתית – ערוץ הילדים של הוט, למשל
– יעלה לצרכן לכל היותר מחצית מהסכום הזה. בערוץ כבלים/לווין שבו יהיו פרסומות או
חסויות לא ייגבה תשלום כלל.
טלפונים: היום, יותר בעזרת הטכנולוגיה
מאשר בעזרת הכחלון, מערכת הטלפונים פועלת באופן סביר הן באיכות והן במחיר. למעט
קטע אחד: דמי קישוריות. זהו שריד למצב האבסורדי מן העבר שבו מי שמטלפן מרשת פלאפון
לרשת סלקום נדרש לשלם עבור המעבר. היום כל חברות הטלפונים כבר לא גובות תשלום נפרד
מהצרכנים וההתחשבנות נעשית ביניהן. היא מיותרת ומשמרת יתרונות ליצרן גדול על פני
יצרן קטן. ראוי לבטל את זה.
