27 בינואר 2015

גידור או הימור


בסוף שנות ה – 60' של המאה הקודמת נודע קיבוץ כרם שלום שבעוטף עזה כמעוז השמאל. השמאל אז היה שונה ממה שמתקרא שמאל היום. הממשלה היתה בשליטת מפלגת העבודה והשמאל של אז טען שזו ממשלת ימין. השמאל של כרם שלום אף הרחיק לכת וטען כי גם מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם), החברה בקואליציה, לא ראויה להיקרא שמאל.  רק שנבין מה עבר על המדינה מאז ועד היום.

כך או כך היו לחברי הקיבוץ קשרים ענפים עם עירוניים – צפוניים – במאבק נגד הימין הוורדרד שבשלטון. יום אחד שאל צפונבון אחד את חבריו מהקיבוץ "מה אתם עושים בעניין הפנסיה?".

הפנסיה הקיבוצית

הקיבוצניקים בזו לשואל. הרי ברור, הסבירו באורך רוח, שבקיבוץ הצעירים דואגים לוותיקים ולזקנים. אז למה לנו, הצעירים, לבזבז כסף על קרנות פנסיה? עדיף להשקיע את הכסף בצד היצרני של הקיבוץ, וכך נגדיל את התפוקה ונממן את רמת החיים של הזקנים.
ואתה, המשיכו הקיבוצניקים בטון שנהיה תוקפני,  משרת את ההון הפיננסי שלוקח את כספי הפנסיה ושם אותם בבורסה ובניירות (חסרי) ערך. בוז לך ולשכמותך.

כרם שלום לא היה חריג בביטול הפנסיה כמנגנון הגנה חברתי. באותם ימים כל הקיבוצים נהגו כך. עד שנפלו כמעט כולם כתוצאה מאחת מאותן "רפורמות" שממשלותינו מתהדרות בהן. ומאז רוב הקיבוצים הופרטו עד דוק, חלקם ניסה לקנות פנסיה לחבריו. ומי שמחפש  אשכנזים עניים שעבדו קשה כל ימיהם, יכול לפנות לרבים מקשישי הקיבוצים.

יריעות הפלסטיק של תמה

מדוע ראוי להטריח עצמנו בפרשייה שולית שכזו? בגלל הידיעה שהתפרסמה השבוע ולפיה הקיבוצים משמר העמק (75%) וגלעד (25%) הפסידו 140 מיליון שקל ב"גידור" במפעל תמה שבבעלותם.

חשוב לציין, תחילה, את צד הזכות בסיפור הזה. העובדה שקיבוץ יכול להפסיד סכום שכזה, בלי לפשוט רגל, היא ראויה לציון. היקף המכירות של מפעל תמה הוא יותר ממיליארד שקל לשנה ולהרביץ הפסד שכזה מעיד על חוסן קפיטליסטי.

מהו הגידור הזה שהביא להפסד? נניח שאתם מגדלים בננה ומוכרים אותה בגרמניה. הסכמתם למכור קילו בננות תמורת יורו אחד. בעת שחתמתם על החוזה כל יורו הניב 5 שקלים. מחשש שהיורו יאבד מערכו בשקלים חיפשתם ביטוח למקרה שבו יורו אחד יניב פחות מ 4.8 שקלים. הפסד של עשרים אגורות  ליורו תוכלו לספוג. יותר מזה הוא בגדר קטסטרופה. הביטוח הזה נקרא גידור.

כשגידור הופך להימור

איך בדיוק מפעל תמה מפסיד 140 מיליון בתכנית ביטוח כזו? על זה מנהל המפעל לא השיב לשאלת אורה קורן, כתבת "הארץ". ביטוח כמתואר לעיל לא עולה כל כך הרבה כסף. יש לשער כי הביטוח שנבחר אינו כפשוטו. מישהו עשה שם ספקולציה במטבע זר. למשל? העמדת ערבות בפרנקים שוויצרים כנגד מימון הביטוח. עד לפני כמה שבועות היה הפרנק  צמוד ליורו והערבות נראתה נטולת סיכון. משביטל הבנק המרכזי של שוויץ את ההצמדה, והפרנק עלה והתחזק – מי שרצה לחסוך כסף בביטוח, "אכל אותה" בספקולציה.

גידור הופך הימור גם כאשר הוא מתמקד במחיר יורו שבין 4.80 ל 5 שקלים. תנודות קטנות במטבע חוץ הן עניין שבשיגרה ולכן ביטוח נגדן הוא יקר להחריד. מי שעושה כזה ביטוח, ומוותר על הביטוח הרחב יותר של 5 שקלים ומעלה (יבואן למשל) או פחות מ – 4.8 שקלים (יצואן למשל) הוא ספקולנט.

מה מיוחד בסיפור הזה? הרי כבר שנים שהקיבוצים, ברובם, איבדו כל זהות קיבוצית. אידאולוגיה אנטי קפיטליסטית היא נחלת המתגוררים שם בבתי הקברות (שהפכו עסק בפני עצמו).

בין נוחי דנקנר למשמר העמק?

המיוחד, בכל זאת, הוא בשני עניינים. המעבר המהיר יחסית מסוציאליזם בגרוש שהיה נחלת הקיבוצים עד לפני 30 שנה, לקפיטליזם חולני שבו כבר לא מסתפקים בייצור , אלא נכנסים לעיסקות פיננסיות מורכבות.

והשני הוא בישראליות החדשה שבה כל מנהל מפעל, מצליח ככל שיהיה, מרשה לעצמו להמר בכספי הזולת. כאשר נוחי דנקנר קנה את "מעריב" הוא לא הביא את הרכישה (המטומטמת על פי הדו"חות הכספיים) לאישור בעלי המניות. בדיוק, (שוב ניחוש,) כשם שמנהל מפעל תמה לא הביא לאישור בעלי המניות את חכמת הגידור שלו.

מה כן מביאים לאישור האסיפה הכללית? את ההפסדים. כך דנקנר, שבינתיים נזרק. וכך מנהל תמה, שמן הסתם ייזרק.