הבה נדמיין את התוצאה הבאה, לדאבון לבם
של הסוקרים במקומותינו: בבחירות הקרובות מקבלת מפלגת העבודה 30 מושבים בכנסת
ואחותה שמשמאל – מרצ – 10. שאלה: מי יהיה שר אוצר? תשובה: לא מנואל טרכטנברג.
יו"ר העבודה, יצחק הרצוג הוא שהכריז על
טרכטנברג שר האוצר בממשלתו. הוא וציפי לבני עבדו בהצלחה הן על מי שהקשיב להם והן על הפרופסור עצמו.
בתרחיש התיאורטי שהשמאל משיג 40 מנדטים ויש לו קואליציה עם החרדים, כחלון ולפיד
אין לטרכטנברג סיכוי. לא יהיה מצב שבו מפלגת העבודה תוותר על שניים מארבעת השרים
הבכירים (ראש ממשלה, שר ביטחון, חוץ ואוצר) אלא אם כן זה למען שותף קואליציוני רב
משקל.
אז מה פשר ההודעה על המינוי? כדי לרצות
את כבודו המנופח של טרכטנברג שביקש מקום בעשיריה הראשונה של "המחנה
הציוני" על חשבונו של עמיר פרץ.
התחמן הימני
טרכטנברג הוא ממש לא איש שמאל אפילו
במובן האנמי של מפלגת העבודה. הקריירה הפוליטית שלו היתה לצידם של שני ליכודניקים:
אהוד אולמרט ובנימין נתניהו. הדו"ח שהכין לבקשת נתניהו היה מתבצע במלואו
אלמלא חשש ראש הממשלה מקטטה סביב תקציב הביטחון. העובדה שטרכטנברג דילג בקלות שכזו
בין הליכוד לעבודה מעידה גם על המרחק הקטן שבין שתי המפלגות וגם על מוצקות דעותיו
של הפרופסור המקפץ.
בטרם זינק לפוליטיקה נודע טרכטנברג
כמחבר מסמך שכלל תכנית המתארת איך המחלקה
לכלכלה באוניברסיטת תל אביב תטה לצרכיה כספים מהאוניברסיטה. מילא ההצעה המגונה,
אבל מה הטיפשות בהעלאתה על הכתב? משהגיע הפרופסור למועצה להשכלה הגבוהה – גוף ממלכתי
שמפקח על האוניברסיטאות ומקצה להן כספים – העניינים הראשונים שעסק בהם הוא שיפוץ יסודי למשרדו וחלוקת
מינויים כמיטב המסורת לכאורה של ישראל ביתנו. בהחלט עניינים שמכשירים אותו לתפקיד שלא יקבל.
משפחה כלכלית
לקחת תחמן ימני, נושא כליהם של אולמרט
ונתניהו, ולמנותו שר אוצר של סוציאל דמוקרטיה – זו הפאדיחה נוסח בוז'י הרצוג. היא
מתעצמת על רקע המחשבה שהאיש יכול להיות שר אוצר כשאשתו מכהנת כמשנה לנגידת בנק
ישראל. שנים התנהל ויכוח האם ראוי שבנק ישראל יהיה עצמאי, או כפוף למדיניות
הממשלה, כפי שהיה עד שתיקנו את החוק. הכפיפות הזו היא אחד ההסברים איך נוצרה,
בושלה ונופחה האינפלציה שהיתה כאן עד 1986. התיקון לחוק ביטל את הכפיפות וקבע כי
בנק ישראל הוא אחראי בלעדי לאינפלציה.
אלא שנותר תחום שבו העצמאות של בנק
ישראל אינה מושלמת - מטבע חוץ. הטיפול
בשער החליפין של השקל מתבצע על ידי הבנק המרכזי אלא שכאן הוא נדרש לתאום עם האוצר.
אז מה קורה כאשר הטרכטנברגים נפגשים בחדר השינה שלהם? ונניח כי שעה קודם הם רבו על
מי שוטף כלים?
היו
שהרימו גבה כשמונתה הנגידה לתפקידה בגלל ניגוד עניינים אפשרי הנובע מכהונתו
של בן זוגה במכון מחקר כלכלי, שחלק מתקציבו בא מהבנק המרכזי. אבל הסידור שיזמו
הרצוג ולבני עם הטרכטנברגים שווה ערך בתבונתו לכך שנתניהו ימנה את שרה לתפקיד
מנכ"ל קופת חולים.
אחרי שורה של שרי אוצר לא ראויים
(אולמרט, הירשזון, בראון ולפיד) התברר כי כלכלת ישראל מתפקדת גם תחת מנהיגות בעלת
יכולת מיניסטריאלית עגומה. טרכטנברג לא יעלה ולא יוריד. אלא שהרצוג עומד להחליק כאן בעניין עקרוני. מזל שגם בתרחיש הכי
אופטימי לתוצאות הבחירות – הסיכוי די קטן.
(פורסם ב"ידיעות
אחרונות" ב – 20.1.2015)
