מדינת (כמעט) כל מגזריה



אחת הפרשיות בעניינה של ח"כ פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו) היא המתקן הרפואי בקרית שמונה. לפתע קמה מפלגה ומשתמשת ב"כספים קואליציוניים" להקמת מתקן רפואי לרווחת הכלל, ולא למשל, למענק קליטה מוגדל ליוצאי ברית המועצות. אז מה לא בסדר?
מבחינת החוק הפלילי העבירה אינה בהקצאת הכסף אלא – אם אכן כך היה – העבירה היא בתמורה שקיבלה המפלגה ש"הביאה את הכסף" או פעיליה/מקורביה/ח"כיה.

מביני דבר טוענים כי בבסיס השחיתות נמצאים אותם "כספים קואליציוניים". אלה תקציבי מדינה שאינם מופיעים במפורש בספר התקציב, ולמפלגה בקואליציה (ובעבר גם באופוזיציה) היה מוקצה  סכום שנועד לחלוקה ליעדים הקרובים לליבה ולהשקפתה.

המתקן הרפואי (משרד הבריאות מכחיש שלמתקן הגיע הכסף) אינו הראשון שהקימה מפלגתו של ליברמן. באשדוד בונים בית חולים שהממשלה התנגדה להקמתו בטענה שהוא מיותר. ועוד נטען שאם נדרש בית חולים הרי שבוודאי אין בו צורך באשדוד. לבסוף מוקם בית החולים (בבעלות אסותא אך במימון ממשלתי) מכוח חוק שיזמו חברי הכנסת של ישראל ביתנו. מה ההבדל בין כסף קואליציוני בקרית שמונה לכסף ייעודי להקמת בית חולים כאשר מאחורי שניהם ניצבת מפלגה?

קרקע הלאום

מדוע מפלגה של יוצאי רוסיה מתעניינת במתקנים רפואיים? כי זו דרכה לקדם את יוצאי המגזר שרבים מהם מועסקים  במקצועות הרפואיים בשיעור גבוה. זה לא באמת שונה ממה שנעשה כאן מימי הקמת המדינה. אז, משיקולים של ה"לאום היהודי", נלקחו אדמות מערבים שעזבו/ברחו/גורשו ובמקום להפכם לרכוש הציבור כולו הם נמכרו, בחלקם, לקרן הקיימת במחיר מגוחך - או שחולקו לקיבוצים ולמושבים – להתיישבות יהודית בלעדית.

חברת העובדים

חודשים ספורים לאחר שמונה שר אוצר בממשלתו של מנחם בגין הודיע יגאל הורביץ כי הממשלה מפסיקה לתת ערבות מדינה לאגרות חוב שהנפיקה חברת העובדים של ההסתדרות. עשרות שנים איפשרה הממשלה להסתדרות להדפיס כסף לצרכיה. בשיטה הזו הוקמו עשרות מפעלים והועסקו מאות פעילים שההסתדרות בחרה.  בדומה לאותו מתקן רפואי בקרית שמונה שהכל זועקים על שחיתותו לכאורה.

חינוך חרדי נטול פיקוח


הליכוד שחיסל את הכסף ההסתדרותי העניק למפלגות החרדיות, יחד עם מפלגת העבודה (שמעון פרס יו"ר ושר אוצר), תיקון לחוק יסודות התקציב ולפיו החינוך החרדי – הלא מפוקח – יזכה  למימון ממשלתי כמו החינוך הממלכתי שתחת פיקוח.  לימים, כשניסה שר החינוך יוסי שריד לברר את הזרמת הכספים הוקיע אותו ראש הממשלה  – אהוד ברק שזכה להגנה מפני תביעה פלילית בין היתר, מאחד יצחק הרצוג שמבקש עתה להיות ראש ממשלה. הרצוג של אז נהג כצדיק בשומרו של "זכות השתיקה". כנראה שהרצוג, מבין בענייני עמותות, הקפיד לא לקבל  עמלה. אבל אחרים עשו מאז הרבה לביתם, סליחה – לבתיהם.

אז כולם גנבים מושחתים?

אם מסתכלים על ההיסטוריה של המדינה -  המילה המכובסת היא הקצאה. ומי שהניח ידו על מנגנון ההקצאה – זכה. כשאפשר היה פעלו לפי חוק וכשהיה מסובך – כשבג"צ התעורר – נולדה הקצאה.

לכן אין זה מפתיע שמה שהיום נקרא שחיתות, דומה דמיון מופתי למה שפעם קראו הקצאה.

בן גוריון וממשיכיו שיקרו  בעניין ה"ממלכתיות". מיום הקמתה  היתה ישראל אסופה של (כמעט) כל מגזריה, ובמיוחד אלה המקורבים לשלטון.

המגזרים היהודים הנהנים התחלפו. מגזר אחד מעולם לא זכה להקצאה – הערבים.  בעניין הזה מהימין ועד למפלגת העבודה כולם עשו יד אחת. לכן יש למגזר הרוסי שני מתקנים רפואיים ולערבים אף לא אחד.

(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 6.1.2015)

שתפו: