17 בינואר 2015

שלג איראני


במסיבת פרידה שערכה לכבודו שגרירות ישראל בארה"ב אמר הרמטכ"ל  שאסור לאפשר לאיראן להתגרען. בכך בישר רא"ל גנץ על הצטרפותו לפוליטיקה. ברוך הבא.

כמו פוליטיקאי משופשף גם גנץ לא למד שלא לקשקש בפרהסיה. רק בקיץ האחרון נתפס בקלקלתו כשבישר לתושבי עוטף עזה על סיום המלחמה בפרץ פואטי עם כלניות  – כמה שבועות לפני סוף הלחימה.  התושבים חזרו לבתיהם ורבים נאלצו לעזוב שוב. כבר אז היו לו סממני ברברת מיותרת. עתה, בנאום בוושינגטון, הוא ממשיך במסורת.
כמו ראש ממשלתו גם גנץ מתברבר סביב האיראנים והגרעין. אילו  בדיבורים אנטי איראנים כוחנו, אז איראן כבר מזמן היתה בתקופת האבן. בנימין נתניהו לא נלאה – ומצליח – לטחון את הנושא עד דוק. יש בעיה עם מחירי הדירות? הפתרון: לדבר נגד הגרעין האיראני במקרה הטוב, ולהאשים את אולמרט במקרה הרע.


אבל לעשות משהו בעניין הגרעין האיראני? זה כבר סיפור לגמרי אחר. לא נתניהו ולא גנץ עושים. למשל, הכרה בבעלות המשותפת על קצא"א שהיה יוצר אינטרס כלכלי איראני בישראל ומעמיד את איראן בדילמה בין הרטוריקה האנטי ישראלית והמעש הכלכלי. אולי הם מ-פ-ח-ד-י-ם. אולי הם זהירים. אך לשם מה הברברת? למען הפניקה.

נתניהו מורה על הערכות לשלג


בעוד גנץ מטייל בוושינגטון, נתניהו הגיח לחמ"ל של עירית ירושלים לפני סופת השלג הצפויה  ווידא שאכן "נערכנו כראוי".  וגם כאן הופקו לקחים מהעבר ("עמוד ענן" ושלג דאשתקד) ובמקום להבטיח את פינוי הכבישים   החליטו לסגור אותם. וכך חסמו מנהיגנו, על בסיס תחזית, את הכבישים המובילים מבירתנו הנצחית ואליה, עוררו היסטריה אדירה. תושבי ירושלים, עם קצת שלג בחוץ שבקושי נערם, התכנסו בבתיהם מפחד האיראנים, סליחה מפחד השלג האיום.

שמעתם על איזו עיר באירופה שנסגרת לרגל שלג? ולא נקפוץ לערים צפוניות במיוחד בסקנדינביה. לונדון, למשל, מושלגת בערך כמו ירושלים ואף ראש עיריה ובטח לא ראש ממשלה לא מעלים על דעתם לסגור את העיר. לעשות מעשה, להכין מבעוד יום כלים לניקוי השלג, ולוודא שהכל יפעל זה מעט מסובך. הרבה יותר קל לברבר אותנו לתוך בתינו באפס מעשה ולתת לפחדים לנהל אותנו. בזה מצטיינים מנהיגנו. כמו עם איראן.

והאופוזיציה שותקת

האפשרות לנקוט פעולה כמו להבטיח את הפעלת כל בתי הספר ובכך לאפשר להורים לעבוד, ואפילו לחלק שתיה חמה בכיתות, לדאוג שכל הכבישים יהיו פתוחים ושאפשר יהיה ללכת על המדרכות  (העיריה ניקתה קצת כבישים אך לא טרחה עם המדרכות) אלה לא אפשרויות ריאליות. הלקח מהשנה הקודמת הוא הסתגרות. פסיביות. בונקר. ורטוריקה אינסופית של איומים ואזהרות.

ושלא נחשוב שרק נתניהו וניר ברקת הם מלכי הפסיביות והפניקה. מפלגת העבודה, המתיימרת להנהיג, הבית היהודי וכל שאר הירקות הפוליטיות כלל לא טרחו בעניין הזה לנוכח הממשלה שקמה ומשתקת את החיים, עוד לפני שירד פתית שלג אחד.

הפניקה וההיסטריה

הפסיביות וההתכנסות שכל כך מאפיינים את ממשלתנו מבוצעים, כאמור, תחת מטח של רעש וצלצולים וברבורים. וכאשר זה לא מספיק מעודדים היסטריה. וכך, בחסות ההיסטריה שנוצרה סביב השלג מהשבוע שעבר  – ותודה גם לתקשורת שעמלה לפמפם את תחזית מזג האוויר למימדי אבסורד – בסופו של יום קצת-מושלג  בירושלים ברכו כל חכמי הדור את הציבור על שגילה אחריות ונמנע מלצאת מהבית.

אז אולי בני גנץ ילמד לקח, יגלה אף הוא איפוק ויפסיק להסתובב בעולם ולחגוג את פרישתו מהצבא.


(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 13.1.2015)