27 בדצמבר 2016

הפסיכולוגיה הישראלית ומחירה הכלכלי

פסיכולוגיה לאומית (א)

ההיסטריה שפרצה כאן בעקבות החלטת מועצת הביטחון חשפה פנים מעניינות של החברה הישראלית היהודית. כך, למשל, היו מי שהצביעו על הצביעות של האו"ם ועל האנטישמיות הרווחת בין חברי האירגון. מעניין, כאשר האו"ם מקבל החלטות שמתאימות לממשלת ישראל הביקורת כלפיו נמוגה. וכך, כאשר האו"ם בחר, ב – 1947, בפתרון שתי המדינות ("תכנית החלוקה") כולם כאן צהלו ושמחו. כאשר האו"ם קיבל את ההצעה לסיום מלחמת לבנון 2, חשבו אצלנו שזה בסדר והאו"ם נוהג באופן ענייני.  מתברר כי צביעות היא תכונה יחסית.  תלוי בהחלטה. אם היא לטובת ממשלת ישראל (ולא בהכרח לתושביה) – האו"ם אחלה. אחרת – פיחס.

פסיכולוגיה לאומית (ב)

הגדילו לעשות  אבירי הכבוד הלאומי שלנו  בתגובה נגד  ניו זילנד, צרפת וסין. שם, כידוע, שורר משטר כיבוש רב שנים. ולא שאנחנו עושים השוואות. הרי אצלנו אין כיבוש בכלל. הלבנים בניו זילנד כבשו את האדמה מידי המאורים. חלקים מסין נכבשו מהאויגרים. וצרפת כבשה את קורסיקה. אז איך מעזים הכובשים האלה להעיר לנו, צדיקי ציון, נגד הלכאורה כיבוש (שאיננו) ביהודה, שומרון ובגולן?
מעניין שטענת הכיבוש הלא חוקי לא עלתה כנגד ארצות הברית. הנשיא (הנבחר) טראמפ הוא לא כובש. הנשיא הולנד מצרפת הוא כובש בריבוע. אנחנו ממש גוזרים גזרה שווה לכל הכובשים לדורותיהם.

פסיכולוגיה לאומית (ג)

את מי בחרו בישראל לקלל ללא הכרה? כמובן את המדינה היחידה שלא תמכה בהצעה שהובאה למועצת הביטחון. בעצם המדינה הזו היא האשמה העיקרית. ולכן חטפה באי-אבי הסבתא שלה. למה בוחרת אומת היהודים לקלל את מי שפגע בה הכי פחות, ולהתרפס לפני הבריון שמעולם (למעט ב – 1947) לא נתפס תומך אי פעם בעמדה של ממשלת ישראל?
כי זו הפוליטיקה הישראלית. האיש הכי גרוע בפוליטיקה הוא זה שהכי קרוב אליך. נתניהו הטיח ביאיר לפיד שהוא, טפו טפו, שמאל (בגלל חוק ההסדרה) אז לפיד החליט לקלל את השמאל על שתמך בהצעת ההחלטה באו"ם התואמת מילה במילה את מצע מרצ. וכך ממשלת ישראל לא מקללת את פוטין הבריון שפוגע בה אלא את החבר הכי טוב שלה שאמנם טורח 50 שנה לומר לה את דעתו, אבל מעל בתפקידו כאשר  נמנע בהצבעה על החלטה ששיקפה במדויק את דעתו ולא הצביע נגדה
אז הנה הצעה לנתניהו וחבריו: אם כבר, אז עד הסוף. אולי תקחו את שני מטוסי ה"אדיר" תחזירו אותם לארה"ב ותגידו לנשיא שם שיתחוב אותם בתחת שלו.

הבריון

ראש וראשון להיסטרים הוא, איך לא, ראש הממשלה. בנימין נתניהו הוציא הוראה להחזיר כמה שגרירים ממדינות שהצביעו בעד ההצעה באו"ם. ואף בסנקציות נקט: הוא לא ייפגש עם ראשי ממשלות אוקראינה ובריטניה. ובכלל קבע כלל שמי שנגדנו יסבול.
נשמע הגיוני ופטריוטי. אבל לפני יומיים הוא טילפן לנשיא רוסיה. היה לו תירוץ נהדר: להביע תנחומים לעם הרוסי ולנשיאו הנערץ בגין מותם של הרוגי מטוס רוסי שנפל בים השחור. איך זה מתיישב עם ההצבעה של רוסיה שלא היתה שונה מזו של שאר 13 חברי המועצה שתמכו?

זה נתניהו. מתרפס בפני הבריון. יהיה זה סמוטריץ, מתיישבי עמונה  או בעלי רשיונות למוניות שאינם מפעילים אותן. ובכלל כל מי שתופס אותו בביצים. פוטין הוא בריון אמיתי, שלא כמו מקביליו הישראלים. בלי פוטין אין אסד. בלי אסד אין איראן כאן. בלי איראן כאן אין חיזבאללה. בלי חיזבאללה אין טילים בגליל. ובקיצור: רוסיה היא החבר הכי טוב של חיזבאללה האויבת הכי גדולה של ישראל.
בפני הבריון הזה נתניהו וממשלתו מתרפסים.

החור שבגרוש (א)

מעניין שממשלת ישראל בחרה לשחק משחקים דיפלומטיים חסרי ערך (לא נפגשים עם שר החוץ של סנגל). מדוע לא להעניש את הגויים באמת? למה, למשל, לא להטיל סנקציות כלכליות על כל המדינות שהצביעו בעד הצעת ההחלטה? אם כבר – למה לא להיות אפקטיביים. למשל, מה בדבר הודעה לכל אזרחי ספרד ובריטניה וצרפת (אבל לא רוסיה כי אתם יודעים למה) שמעתה הם צריכים ויזה כדי להיכנס לארץ הקודש. למה ישראל לא מבטלת את האמנה לאי כפל מסים עם בריטניה וארצות הברית? אולי, במקום רק לקלל, בנוסף לקללות, נטיל עליהם סנקציות של ממש?

החור שבגרוש (ב)

אין עניין שבו ישראל מתהדרת יותר בו מאשר מצבה הכלכלי. הדולר ירד? היורו נשר? הליש"ט על הריצפה? והשקל מתחזק מיום ליום. אין כמעט נתון מקרו כלכלי השוואתי שבו ישראל לא יותר מצליחה מכל אחת מהמדינות שהשתתפו בהצבעה. אז הנה, אנו ז'לובטים כלכלית, למה אנחנו לא מטילים סנקציות על המנוולים?
ובכן התשובה היא שאנחנו לא. כל התפנית הכלכלית בישראל נובעת, בגדול,  מתופעה אחת. לפני 60 ו 40 שנה היינו עם גירעון ענק בחשבונות הבינלאומיים שלנו. היבוא של סחורות גדול מהיצוא. היה, ונשאר. גם הפער שביניהם לא הצטמצם דרמטית. ומה שהצטמצם נובע כולו מהטבות שמעניקה ישראל למפעלים כמו אינטל – הטבות שמשמעותן שהממשלה משלמת את כל שכר העבודה של המפעלים האלה.

אז מה כן קרה?

עד לפני עשור לערך ישראל נאלצה ללוות כדי לסגור את הפער שבין היצוא והיבוא. והממשלה היתה זוחלת כדי למצוא מימון. בעשור האחרון הגויים מתנדבים לתת כסף לישראל אפילו תמורת ריבית אפסית. למה הם עושים את זה? בעיקר בגלל שהם "מפזרים השקעות פיננסיות". אז אם ישראל תחליט להטיל סנקציות על העולם, ולא תרשה לקרנות פנסיה הולנדיות לקנות אגרות חוב ישראליות, נראה מה יקרה.
יהיה פה שמיח.