31 בדצמבר 2016

הדרך לאושר



הפסיכולוג דניאל כהנמן זכה ב – 2002 בפרס נובל בכלכלה. מה לפסיכולוג ולכלכלה? כהנמן התמחה בקבלת החלטות. איך ולמה אנחנו מחליטים כך ולא אחרת. למשל? כאשר אנחנו קונים מלפפון יקר במקום מלפפון זול.
הרבה ממחקריו של כהנמן עוסקים באושר. מה עושה לנו טוב בחיים. והאם הטוב שיש לנו בזכות העבודה מקזז את הרע שאנו מרגישים בשל שטיפת כלים? וכך, הרבה בזכותו של כהנמן, אושר אישי הפך לעניין מרכזי במחקר החברתי.


באחד ממחקריו ביקש כהנמן מנסקריו לדרג את מידת ההנאה שיש להם מכל פעולה שעשו במשך היום. החל מארוחת בוקר עם המשפחה, הנסיעה לעבודה, העבודה עצמה, הנסיעה חזרה, שעות הפנאי, טיפול בילדים וכך הלאה.
מישהו מוכן לנחש מה זכה במקום השני במדד האושר הזה? הנסיעה מהעבודה הביתה.

ובמקום הראשון? שתיית קפה בהפסקת העבודה. מה שאולי מלמד כי עבודה אינה משוש חיינו.

לא מכבר התקיים בבית הספר לכלכלה בלונדון London school of economics)כנס על אושר. החוקרים דיווחו כי:
גידול בהכנסה – צמיחה כלכלית בלשון הכלכלנים – לא מוסיפה אושר. עוני לכשעצמו לא גורע מאושר אלא במידה מזערית.
הישגים בבתי הספר, הנמדדים כרגיל בציונים, לא עושים את האנשים מאושרים יותר. יותר מכל מה שקובע בבית הספר אינה הרמה הלימודית אלא האווירה הכללית. היחסים בין המורים והתלמידים והיחסים שבין התלמידים לבין עצמם. מתמטיקה 5 יחידות אולי טובה לנפתלי בנט אבל לא לתלמיד  שטוחנים את מוחו בגיאומטריה לא-אוקלידית.

מה שמניב אושר יותר מכל זה מצב רפואי, ובעיקר בריאות הנפש והיחסים עם הזולת ובמיוחד בני הזוג.

הדובדבן של הכנס היה משאל שנעשה בין מומחי הכלכלה, הפסיכולוגיה הפילוסופיה והסוציולוגיה שהשתתפו בו. מה, הם נשאלו, יכולה ממשלה לעשות כדי להגדיל את האושר של התושבים?

התשובה מפתיעה למדי: יותר ימי חופשה. 21 חוקרים טענו שזה יעבוד נהדר. שניים התנגדו.

 העבודה לא בהכרח משחררת.