21 בינואר 2017

דיירים מזי רעב



שני אנשים נכנסים למכולת, כל אחד גונב ככר לחם אחיד. שניהם נתפסים. האם דינם זהה?
מי שמכיר את ארצות הברית יודע כי, בהסתברות גבוהה, עונשם לא יהיה זהה. גנב שחור יחטוף יותר מגנב לבן שיחטוף פחות גם מגנב היספאני. גם בישראל הנתונים מצביעים על כך שערבים חוטפים יותר מיהודים. עד כאן העובדות שלא תמיד מוכרות.
עכשיו לשאלה האם ראוי שדינם יהיה זהה?

סביר שרוב האנשים יהיו בדעה שהפסיקה ראוי שתהיה זהה. אז אחדד קצת את השאלה -  נניח שאחד הגנבים הוא ישראלי ואילו השני הוא פליט חסר אזרחות וחסר תושבות. האם ראוי שדינם יהיה זהה?
על פניו עבירת הגניבה לא מחייבת נבירה מעבר למעשה עצמו. אבל בפרספקטיבה של זמן ומקום הדברים מסובכים. נניח ששני האנשים זהים בגיל. שניהם מובטלים, ולא מרצונם. שניהם ישמחו לעבוד אבל לא נמצא אדם שיסכים להעסיקם. ובכל זאת יש הבדל יסודי אחד בין השניים:

הישראלי נהנה מקיצבה להבטחת הכנסה. הפליט מקבל קדחת. האם דינם ראוי שיהיה זהה?

קיצבה וגניבה

מה הקשר בין הקיצבה ובין הגניבה? יש החושבים כי מדינת הרווחה היא המצאה של "השמאל". אבל זה לא כך. מדינת הרווחה היא המצאה של הימין (המתקרא "סוציאל דמוקרט") נגד הקומוניזם. הקיצבה להבטחת הכנסה, בדוגמה הישראלית, מהווה את ההצדקה המוסרית לכך שראוי לכלוא גנב של כיכר לחם. אנחנו, המדינה, משלמת לו כדי שלא יגנוב. ובהכללה: מערכת הרווחה נועדה למנוע פגיעה בקניין הפרטי, פגיעה שנתפסה כמהותית לקומוניסטים.

אם מבינים את הקיצבה כ"תשלום למניעת גניבה", ולא רק כנדיבות כלפי עניים, אז יש הבדל בין גנבים. ובדוגמה שלנו: לישראלי מקבל הקיצבה אין הצדקה לגנוב. לפליט – אין ברירה של ממש. הוא חייל בצבא מזי רעב שנועד להפיל את שלטון הקניין הפרטי ולהקים עולם חדש אחרי שעוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימה.

הקיצבה היא התשלום שסוציאל דמוקרטים גבו מהקפיטליסטים כדי לשמר את הקניין הפרטי מפחד הקומוניסטים. בשביל טוב לב לעניים לא צריכים מדינת רווחה. מספיק גמ"ח. בשביל קניין פרטי וקפיטליזם לסוגיו – הקיצבה חיונית.

מוסרית, על כן, דין הגנב הישראלי חמור יותר מדין הגנב הפליט.

חסר דיור פולש

מה פשר הפלסף הזה?
אום אל חיראן, כמובן.

האם דין שני בתים לא חוקיים לההרס? לכאורה התשובה חיובית. עובדתית, ובישראל, עמונה ואום אל חיראן מציגים תמונה שונה לחלוטין. וכמו אצל הגנבים במכולת עולה השאלה האם ראוי שיהיה דין זהה לבתים בעמונה ובאום אל חיראן.
ובמקביל לדיון בגניבה ומדינת הרווחה, הדיון בנדל"ן עובר לזירה שונה לחלוטין.

מטעמי הגזענות האופפת את כלל המעשה הציוני מפרידה המדינה את נדל"נה על בסיס לאומי. יש עיר ליהודים ויש עיר לערבים. אפילו בחיפה, עיר מעורבת מימים ימימה, יש שכונות לאלה ושכונות לאלה. שימו לב: אף לא אחד הציע לתושבי חיראן להתגורר ביישוב חירן – שני מטר מביתם הנוכחי. את חורה הציעו להם....

נניח לקטנות האלה: הנדל"ן הערבי במצב דומה כמו הפליט. במספר גדול של היישובים הערבים אי אפשר לבנות באופן חוקי. לערבים שמחפשים לגור ביישובם אין היתר ("קיצבה") שמאפשר את זה. תושבי עמונה יכולים היום לעבור למבנים חוקיים בסביון או בחירן. האופציה הזו קיימת רק במשורה לערבים. מדינת הרווחה הנדל"נית לא מצאה פתרון – הקיים בהישג יד לכל יהודי – לערבים. ומשכך רבים גרים במבנים לא חוקיים.

ועכשיו שוב: האם דין חסר יכולת דיור חלופית כדין בעל יכולת כזו? האם דין גנב עם קיצבה זהה לדין גנב ללא קיצבה?