בין כל העצומות שפורסמו בשבוע האחרון,
נשלחה בראשית השבוע עצומה לשרי הממשלה מטעם "קבוצת אזרחים ואנשי חינוך מכל
גווני הקשת הפוליטית ומכל רחבי רשת החינוך". בעצומה מתבקשים השרים, ובעיקר שר
החינוך, "לפעול על מנת לעצור את הגירוש של התושבים הזרים המתגוררים בישראל."
בהמשך העצומה מעלים כ – 200 החותמים שורה של נימוקים מדוע הגירוש המתוכנן בלתי
ראוי. בין השאר, נימוקים מוסריים, וכן העובדה שישראל חתומה על אמנות בינלאומיות
המנוגדות לחוקי הגירוש שחוקקה הכנסת. כל אלה מסוכמים במשפט מוחץ אחד "הטענה
שהפליטים הגיעו לכאן בצורה בלתי חוקית לא הופכת את הגירוש ליותר צודק או מוסרי".
מחלת הפנסיה והתרופה
הסדרי הפנסיה
(החדשה) שבה מבוטחים כל הצעירים עד גיל 40 וכמו כן חלק נכבד מבני 40 פלוס, גרועים בהרבה מהסדרי
הפנסיה של הוותיקים המבוטחים בפנסיה תקציבית ובקרן פנסיה ותיקה. על מצב
העניינים הזה אין ויכוח בין מביני פנסיה.
כמה אי שיוויון (2)
מאז אמצע המאה שעברה ועד לפני כ - 15
שנה עולם המחשבה הכלכלי היה עסוק בעיקר ב"מקרו" – כלומר בדרכים לניהול
מדיניות כלכלית שישמרו על יציבות וצמיחה. אבטלה, אינפלציה וצמיחה היו מילות המפתח.
אבטלה ואינפלציה נעלמו כמעט לחלוטין ושוק מניות הצמיחה נמצא בירידה מתמדת.
ונצואלה, מדינה שולית בזירה העולמית, זוכה בימים אלה לכותרות בתקשורת בגין
אינפלציה משתוללת ושוד וביזה של מרכולים, רק בגלל שהיא כנראה היחידה בעולם שבה
דברים כאלה קורים.
בעשור האחרון העיסוק המחשבתי – ובהחלט
לא המעשי – מתמקד בשני נושאים מרכזיים: המונופוליזציה הגוברת (פייסבוק, גוגל,
אמזון וחבריהם) ואי השיוויון הכלכלי.
פוליטיקה של בועות
בדברים שאמר במלאת שנה לכהונתו הביע
דונלד טראמפ שביעות רצון מההישגים הכלכליים שלו. אפילו האקונומיסט, שבועון ששוטם
את טראמפ ואת מה שהוא מייצג, מסייג את ביקורתו בכל האמור בכלכלה. כלכלת ארה"ב
פורחת – כך טראמפ ותומכיו בכלכלה – גם כאשר האיש הוא כישלון בכל תחום אחר. נשיא
ארה"ב הבטיח כי השנה תהיה עוד יותר פורחת, הרבה בגלל "רפורמת המס"
והצעדים להפחתת הרגולציה הכלכלית.
מדד המניות בבורסה של ניו יורק מגיב
באופן כמעט הפוך ממדד הפופולריות של הנשיא. בעוד שבסקרים טראמפ מידרדר, הבורסה
עולה ותופחת. יש אומרים פריחה. ויש המזהירים מבועה.
טמטום מיניסטריאלי
בסוף השבוע שעבר אישרה הממשלה את הצעת
תקציבה ל - 2019. העניין עצמו מיותר לחלוטין ונועד רק ליצב את קיומה של הממשלה
הנוכחית לעוד שנתיים. האם הממשלה יודעת לתכנן מה יהיו הוצאותיה ב – 2019? ממש לא.
השבוע בית הדין הגבוה לצדק חייב את הממשלה – ולא את עיריית ירושלים – להציג תכנית
לבניית 3,000 כיתות בעיר. נו? זה בתקציב? זה ברזרבה? זה קדחת.
במהלך הדיון בתקציב, מדווח"מעריב", התפתח ויכוח בין שר הכלכלה, אלי כהן (ממפלגת כולנו), לבין נגידת בנק ישראל,
קרנית פלוג. כהן אמר כי בנק ישראל מנהל בחוסר יעילות את יתרות מטבע החוץ של
המדינה. לפי תחשיביו ניהול מוצלח יותר – למשל בידי בתי השקעות פרטיים – היה מניב
לבנק המרכזי עוד מיליארד דולר שאותם היה יכול לחלק כדיבידנד לממשלה ובכך מאפשר
הגדלה בתקציבים שכל כך דרושים.
"ממלכתיות לשם שינוי?"
זו כותרת מאמר המערכת של
"הארץ" ביום רביעי האחרון שעסק במינוי שופטים. זאת בעקבות פירסום שמם של
25 מועמדים לבית המשפט העליון שבו מתפנות שתי משרות.
"על הפוליטיקאים החברים בוועדה לבחירת שופטים להימנע מהנסיון להדביק
תוויות מגוחכות למועמדים.....בחירתם של שופטים....צריכה להיעשות על יסוד שיקולי
מצוינות ומקצועיות....מי שמניח שיוכל לנחש כיצד יפסוק שופט בנושאים המתוייגים כ
'פוליטיים', כלל אינו מבין את מהות התפקיד השיפוטי".
ובכן, מי ש"כלל אינו מבין" הוא כותב מאמר המערכת הזה. אבל בטרם
אגיע למשפט אתחיל בכלכלה.
בחזרה לגולה
החלום הציוני מלפני מאה שנה לא רצה רק להקים
בית לאומי בארץ ישראל ליהודים אלא, ובשמאל בעיקר, להפוך את הפירמידה התעסוקתית.
מעם של סוחרים ולומדי תורה לעם של יצרנים. יש הטוענים כי הן בגלל הסיבה המדינית
והן בגלל הסיבה התעסוקתית החרדים של אז לא היו שותפים לתנועה הציונית. מאז התהפכה
הפירמידה וכעת, נראה שאנחנו הופכים אותה פעם נוספת.
רוסיה וישראל: חרם מול חרם
הזמרת לורד מניו זילנד ביטלה הופעה
מתוכננת בישראל. מן הסתם הנימוק הוא פוליטי. יש לזמרת משהו נגד המדיניות של הממשלה
כאן. כעת, עם החלטת מרכז הליכוד התובעת
מהממשלה לספח את ה"ישובים הישראלים" שבגדה המערבית, אפשר לראות מצב שבו החרם
נגד ישראל הולך ומתרחב.
בתגובה פירסם רב ציוני מודעה בוושינגטון
פוסט התוקף את הזמרת ומאשים אותה בצביעות ובאנטישמיות. איך מגיעים למסקנות כאלה
בגלל חרם על ישראל? במודעה הסביר הרב כי הזמרת לא מחרימה את רוסיה, למשל.
