כתב: ב. מיכאל (*)
שיתבייש מי שלא מתבייש בירי המופקר
במפגינים לא חמושים, בעוד שועיה, ראשיה, אדוניה ורבניה חוגגים חגיגה חלולה וסרת
טעם.
שיתבייש מי שלא מתבייש במחזה
הגרוטסקי, השטני, המושחת של מאות חוגגים נפוחים הגודשים את האוויר בקלישאות
מזויפות, בעוד אלפי מפגינים לא חמושים הכלואים בגטו עזה "מוצאים את
מותם" או נפצעים מרוביהם המשולחים של צלפים אמיצים, חלקם מן הסתם גם צוהל עם
כל אדם שניצוד.
שיתבייש מי שלא מתבייש באדישות
המפוהקת, הקרה, המרושעת שבה אזרחי ישראל מקבלים את "טבח טראמפ".
שיתבייש מי שלא מתבייש בידידות
המגונה, העלובה, המתרפסת בין שני נרקיסיסטים חסרי מעצורים. האחד - זנאי גזען,
הומופוב, מיזוגן, דמגוג, גס רוח ושקרן בלתי נלאה. השני - שוביניסט, חנפן, ציני,
מסית, מדיח, דמגוג, ושקרן שאינו נופל כהוא זה בכישורי השקרנות שלו מידידו שמעבר
לים.
שיתבייש מי שלא מתבייש להמשיך
ולהאמין כפתי מוחלט לגיבובי השקרים והתירוצים של דוברי הצבא למיניהם, בשירות צבאי
או בתקשורת, שעמלים כבר ימים ושבועות על ייצור תירוצים והסברים מלומדים לטבח ידוע
מראש.
שיתבייש מי שלא מתבייש לבלוע
בצייתנות העדרית את האגדות הרשמיות כאילו עָם מזי הרעב בעזה מהווה איום כלשהו, ולו
גם הקטן ביותר למדינת ישראל, לעם היהודי כולו, או לגייסות המקיפים את כלאו ויורה
בהם כבדגים הכלואים בחבית.
שיתבייש מי שלא מתבייש במראה חיל
האוויר המפציץ מן האוויר מכלאה של שני מיליון בני אדם.
שיתבייש מי שלא מתבייש למראה הלצון
הסרקסטי שחמד לו היושב במרומים, כאשר שלח את הפלישתים מעזה להילחם בגולייתים
הישראלים, ובידיהם רק חלוקי אבנים וזנבות בוערים של שועלים מעופפים. כאילו התחשק
לו לפתע לשוב את התנ"ך, אבל במהופך.
שיתבייש מי שלא מתבייש בגדר נתעבת
שזכתה לפתע בקדושת הר סיני, שכל הקרב אליה מות יומת. מקדש חוטי ברזל, שסביבו רצועת
מוות גרועה מרצועת המוות של השטאזי לאורך חומת ברלין.
שיתבייש מי שלא מתבייש בשקרנות
המופלגת והמתמדת של מדינתו, כאילו היא רק רוצה שלום ולא שטחים. כאילו צבאה הוא
הצבא הכי מוסרי בעולם. כאילו היא לא רודנות כיבוש מן המפלצתיות בעולם. כאילו היא
לא שואפת לבצע טיהור אתני בשטחים הכבושים. כאילו באמת אין עם מי לדבר. כאילו
מתנחליה אינם פראי אדם חמדנים ומשולחים. כאילו היא דמוקרטיה. כאילו אין לה נשק
גרעיני. כאילו היא באמת חוששת מאיראן, ולא עושה בה שימוש כדחליל לשימור כסאו של
ביבי. כאילו בכל אשמים השמאלנים, הקרן החדשה ורוכבי האופניים.
בקיצור, שיתבייש כל מי שלא מתבייש
היום במדינתו.
ולנו, המתביישים, לא נותר אלא
לשאול, כמו נתן אלתרמן וכמו תמר אחות אמנון המקראית: ואנחנו, אנה נוליך את חרפתנו?
(*) הארץ, 15.5.2018
