כך נכתב בדו"ח הממשלתי: "בהתייחס
לאפשרות כי בעתיד יאזלו המים בקידוחים הקיימים (ו)יהיה צורך באספקת מים ממקורות
אחרים". מדובר בדו"ח הממליץ על מדיניות הממשלה באשר לזיכיון בכריית
מינרלים מים המלח הנמצא כיום בידי תאגיד כימיקלים לישראל ויסתיים ב – 2030. ביום
בו התפרסם הדו"ח הודיעה הממשלה כי ראוי להפחית 2 דקות מהמקלחת לכל אדם.
כמה דקות מקלחת אתם מוכנים לתרום לטובת
מפעלי ים המלח, עובדיה ובמיוחד רווחיה? מצער לשמוע שבממשלה הדוגלת במדיניות
"הרוב מכריע" לא מביאה את העניין הזה למשאל עם.
אפשר היה לצפות שהכלכלן הראשי במשרד
האוצר, שהוא גם יו"ר הוועדה הממליצה לתת עוד מים לתאגיד הכימיקלים, יעשה
בדיקה קלה. מה שנקרא בשפת מקצועו עלות-תועלת. אני מתיימר לדעת את הממצאים כי
בדו"ח נכתב שיש להגביל כמותית את שאיבת המים מהים – כל מה שצפונית לעין גדי
לערך – המאבד 700 מיליון קוב לשנה לבריכות האידוי שבדרום, למען הפחתת הבולענים,
האקולוגיה ובמיוחד בתי המלון. אם כדאי למדינה להגביל את כמות המים הנשאבים, ואם
המדינה מוכנה לתת עוד מים "אחרים" למפעלי הכימיקלים – אז אפשר להפסיק
להתקלח. למען המולדת.
הדו"ח, כמנהג הכלכלנים, ממליץ
לערוך כבר עתה מכרז להפקת מלחים מים המלח. עוד הוא ממליץ שבמכרז יהיה מחיר מינימום
ואם אף משתתף במכרז לא יציע את המינימום – תפעיל חברה ממשלתית את מפעלי ים המלח.
כמו בעניין המים שישנם או אינם למקלחת ולהפקת אשלג, הדו"ח מזניח את העניינים
המרכזיים.
היה צינור?
ראשית, הדו"ח מצביע על התועלת
לכלכלה מהמפעלים אל מול הנזקים לתיירות, לסביבה ולים המלח עצמו. אבל מחבריו שכחו
להציג השוואה במונחים כמותיים. הם פסקו: להמשיך לכרות מלח מהים. למה? ובמיוחד כמה?
כובע!
שנית, כלל לא עלה בדעתם חלופה מהסוג
הבא: מפעלי ים המלח ייסגרו ותופסק הכרייה. אפילו בנימוק שנשאיר אשלג לנינים של מי
שנולד השנה. מפעלי התעשייה המשתמשים במלחים כחומרי גלם יקבלו אותם מהמפעל הירדני –
ובתמורה ירדן תתחייב לא להגדיל התפוקה הכוללת - וכך כל התעשייה המבוססת על המלחים
תמשיך לפעול. ובכלל הדו"ח חובר כאילו אין מפעל בירדן הצמוד למפעל בסדום. ירדן
יוק.
שלישית, אין כל התייחסות לאפשרות לצמצם
את הנזק האקולוגי – בכל זאת נותרו 12 שנה לתום הזיכיון הנוכחי – על ידי הקמת צינור
שיזרים מים מהים התיכון או ים סוף לים המלח. כל בעיית המים עימה החל מאמר זה
מתבטלת בחלופת הצינור. אם אכן תופעת הבולענים מקורה בירידת מפלס הים בגלל השאיבה
ממנו וההתאדות – צינור מהים האדום לים המלח מסדר את זה באופן מלא כולל פיצוי על מי
הירדן שאינם מגיעים לים המלח. ומה שחשוב לא פחות: אולי להטיל את הקמת הצינור על מי
שיזכה בשנה הבאה בזיכיון מ - 2030 וכך גם ישלם מראש תמלוגים על התוצרת העתידית.
רביעית, למחברי הדו"ח יש חוש הומור
או, לחילופין, הם בדעה שאנחנו מטומטמים. מצד אחד הם מציעים לצמצם את שאיבת המים
מים המלח עצמו. מצד שני הם דורשים מבעל הזיכיון "תפוקה מינימלית" של
אשלג. איך האחד מתיישב עם השני?
מה שכן ברכות לשר האוצר. המלצות
הדו"ח עוברים עתה ל"שימוע ציבורי" ובסופו תתקבל החלטה על מי, איך
ומתי. אבל שר האוצר כבר מודיע כי ההמלצות הקיימות מקובלות עליו. כלומר הוא יודע מה
"הרוב יכריע" בשימוע. זאת בתנאי שהציבור יחליט להשמיע מה שכבר הוחלט.
כפיים לכחלון.
