18 במאי 2018

ברוכה הבאה, גב' אינפלציה



מדוע החוק קובע כי על בנק ישראל לבצע אינפלציה – קצב עליית מדד המחירים לצרכן - של 1-3% ולא של אפס? יש לכך שני הסברים. האחד, בזמן שהחוק נדון בכנסת היעד הזה היה שאפתני ולא קל להשגה. היינו ברמות אינפלציה גבוהות יותר, ואפס נראה משימה בלתי אפשרית.


 השני הוא מעט טכני. המדד בנוי על "סל" מוצרים. נניח שיש לנו סל ובו 2 עגבניות ושני מלפפונים. עכשיו נניח שמחיר העגבנייה עולה ולכן אנחנו קונים עתה עגבנייה אחת ושלושה מלפפונים שמחירם לא השתנה. אלא שהסל לפיו מחושב המדד לא השתנה ויש בו שניים מכל סוג. לפיכך המדד יעלה יותר מאשר מה שמשלמים בפועל.
אם נניח שצרכנים ממירים מוצרים שמתייקרים במוצרים שאינם מתייקרים או מתייקרים פחות, נמצא שהמדד טועה תמיד כלפי מעלה בהשוואה למה שקורה בחיים הממשיים. לפיכך סביר שיש מצב שבו מדד שעולה ב 3% משקף בחיים הממשיים עלייה של 1% בלבד.
מאחר והסל (כמות המלפפונים + העגבניות) משתנה רק אחת לשנה הרי במשך השנה המדד יטעה כלפי מעלה כל עוד הצרכנים זזים ממוצרים שמתייקרים למוצרים שאינם מתייקרים.

צניחת מחירים

ואם המדד מראה אפס אינפלציה – מה שקרה בפועל בשנים האחרונות – המשמעות היא שהמחירים בעצם יורדים. מחירים יורדים הם בעיה.
אם כל הציבור ישתכנע שמחיר מכונות הכביסה בירידה יש הסתברות די גבוהה שיעצרו הרכישות של מכונות כביסה. למה לי לקנות היום אם מחר יהיה זול יותר? ואם כך יהיה על כל המוצרים – הכלכלה תיעצר.
זו הסיבה שיעד האינפלציה בכל מדינות שבהן יש יעד – לעולם יהיה חיובי. אי שם סביב 2% לשנה.

שינוי מגמה?

מה שקורה בחודשים האחרונים מעניין במיוחד. מאינפלציה של אפס התחלנו לעלות בסולם המחירים. שלושה חודשים של מדד עולה הם סימן חיובי.
יש סיבה נוספת מדוע אינפלציה טובה לבני אדם: כי פוליטיקאים וכלכלנים שונאים אותה, והם בדעה שצריך לדכא אותה עד עפר. איך מדכאים אותה? באמצעות העלאת הריבית.
ויותר משישראל זקוקה לאינפלציה היא זקוקה לריבית. במצב הנוכחי ראוי שהעלאת ריבית תהיה סלקטיבית. שהיא תחול על אשראי שניתן לרוכשי דירות כדי למנוע התחדשות אינפלציה של דירות. שהיא תחול על אשראי הניתן לרכישת מניות וניירות ערך פיננסים אחרים כי מה שקורה בבורסה הוא מתכון למשבר.

והעיקר: בצד ההחמרה עם לוקחי אשראי מתבקשת הקלה לנותני אשראי. כלומר לחוסכים שהיום מקבלים אפס ריבית בבנק. אם תהיה ריבית נורמלית לחוסכים, אנשים יוכלו לתכנן ביתר תבונה את ההוצאה העכשווית בהשוואה להוצאה עתידית. היום, בריבית אפס, העתיד מוזנח על חשבון ההווה. עדיף לאכול, לשתות ולצרוך עכשיו כי כסף בבנק לא עובד בשבילנו.

מה הסיכוי למדיניות של ריבית דיפרנציאלית? אפס אחד גדול. כלכלנים יעצמו עיניים כאשר מחיר מלפפון אינו אחיד. אבל שמחיר הכסף לא יהיה אחיד? פויה.