איך נטש רה"מ יצחק שמיר את שר האוצר שלו ב1983– והניח למשק להסתחרר באינפלציה
דוהרת במשך שנתיים
נוספות • ואיך
זה קשור לרה"מ ולשר האוצר שלו ב2012–
לימים, כשהחליט ראש הממשלה יצחק שמיר
להשתתף בוועידת מדריד - המהלך הראשון למו"מ עם פלסטינים - כינתה אותו גאולה כהן, מהאגף
הימני של הפוליטיקה הישראלית, בוגד. כשכהן התקוממה על כך שההחלטה היא בניגוד להסכם
הקואליציוני, הגיב שמיר ואמר: "את יודעת לאן לתחוב את ההסכם הזה," או משהו ברוח הדברים האלה.
מנהג יש להם לבני האדם לדבר בזכות המת. ימות
הגנגסטר הגדול ביותר, ובהספד ידברו איך טיפל באמא שלו והכין ארוחת בוקר לילדיו. המדור
הזה מתהדר בחוסר אנושיותו, ולכן יבוא חשבון עם ראש הממשלה השביעי של ישראל, שנפטר
השבוע. ולא, לא ידובר כאן בבגידתו ב"ארץ ישראל השלמה בריבונות ישראל." כאן יסופר על בגידה בחבר וברעיון
כלכלי מבריק. כך היו הדברים.
אנחנו ב.1983- המשק בסחרור ובאובדן שליטה. ראש הממשלה הוא מנחם בגין. שר החוץ הוא
יצחק שמיר,
ושר האוצר הוא יורם ארידור. הסחרור הכלכלי התבטא בגירעון לא קטן בסחר החוץ, אך בעיקר באינפלציה שנמדדה
אז ב10%-8%- בחודש. ריבית הזכות בפקדונות
בבנקים הייתה 6% בחודש. האשראי, במונחי שקלים, גדל בכ180%- לשנה. הכלכלנים המקצועיים המליצו על התרופה הבדוקה והידועה של
קיצוצי תקציב כדי לרסן את האינפלציה.
ארידור התלבט. היה לו קשר עם "חבורת
הארבעה" - ארבעה כלכלנים לא בכירים בבנק ישראל, שטענו שמקור האינפלציה אינו בעודפי
הביקוש ובגירעון הממשלתי (לאלה יאה קיצוץ תקציבי.( הם היו בדעה שמה שמזין את האינפלציה היא האינפלציה עצמה ומנגנוני ההתאמה
שלה. נגיד בנק ישראל
באותו הזמן, משה מנדלבום, חשב שאלה דברי כפירה שרק מעודדים את המשך ההתנהלות הממשלתית הלא-אחראית. הוא
סתם את הפה לארבעה, אבל זה לא מנע מהם קשר ישיר עם שר האוצר.
בינתיים גם באוצר היו "סוטים." זה כלל (במידה פחותה) את
המנכ"ל, עזרא סדן, ובעיקר את היועץ הכלכלי לשר, יקיר פלסנר - שני פרופסורים
שלימדו כלכלה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, ולא נחשבו
כלכלנים "טהורים." חבורת הארבעה וצמד הפרופסורים
שכנעו את
ארידור שנדרשת חשיבה אחרת.
כך נולדה תוכנית הדולריזציה. הרעיון המרכזי
היה להצמיד את השקל לדולר. בגרסה משנית, היו מי שהירהרו בהחלפת השקל בדולר האמריקאי כהילך
חוקי. בימים ההם מחירם של רוב המוצרים ננקב בדולרים ולא בשקלים, כך שהמעבר
לדולר ישראלי =) דולר אמריקאי) נראה
הגיוני. מה שהשתנה
כל יום היה המחיר בשקלים של המוצרים, כולל מחירו של הדולר, אבל בדולרים כמעט ולא הייתה אינפלציה.
התוכנית הייתה מקיפה: כל השכר יינקב בדולרים, כל המחירים יהיו בדולר ישראלי, כל החיסכון
יתורגם לאותם דולרים. כדי לחסן את התוכנית מפני נזקים אפשריים, היא כללה עוד שלושה
רכיבים "ריאליים" - קיצוץ תקציבי, המרת השקל לדולר ישראלי תוך כדי פיחות, שמשמעו
קיצוץ בכל השכר והנכסים הפיננסיים, ומה שחשוב לענייננו כאן - גיבוי אמריקאי
בצורת העמדת סיוע מיוחד בהיקף ענק.
בהסכמת שר החוץ שמיר, הוטלה המשימה על
הצגת התוכנית ובקשת הסיוע מהאמריקאים בידי מנכ"ל האוצר. שרי האוצר והחוץ דווחו על כל
פגישה בין סדן לבין
שר החוץ האמריקאי,
ג'ורג' שולץ וצוותו. העניין נמשך כמה חודשים, והושגה הסכמה אמריקאית.
בינתיים ראש הממשלה בגין חלה והפסיק לתפקד.
יצחק שמיר תפס את מקומו. ואז, בחודש אוקטובר, דלפה התוכנית והתפרסמה ברבים. גאולה
כהן נרעשה. זה היה כמה שנים לפני ששמיר "בגד" בארץ ישראל. היא נרעשה מאובדן הזהות
הלאומית הטמון ב"דולריזציה" של השקל. איך מדינה ציונית פטריוטית מתמכרת למולך
הדולר הזר?
שמיר, עדיין בחיתולים בתפקידו החדש, נבהל. הוא
הודיע מיד שהתוכנית אינה על דעתו, כי לא היה שותף , ולא יקום ולא יהיה. יורם ארידור הרגיש
נבגד והתפטר. האינפלציה חגגה עוד שנתיים לערך, עד שבאה ממשלת "האחדות" (1986-1984) ועשתה משהו דומה מבחינה כלכלית,
אך בלי ניחוח הדולר. את
הקרדיט על "תוכנית הייצוב" נתנו הכל לראש הממשלה שמעון פרס, לשר האוצר
יצחק מודעי
וליועץ הכלכלי מיכאל ברונו.
את ארידור, סדן, פלסנר וחבורת הארבעה אף אחד לא זוכר. גם את הבגידה שכחו.
זה לא סתם סיפור מעניין על שמיר. שמיר, יחד
עם שר הביטחון דאז, משה ארנס, הם שהביאו לליכוד איש צעיר, אנרגטי ורהוט - בנימין
נתניהו. אם שר האוצר הנוכחי, יובל שטייניץ, מבקש להבין איפה למד נתניהו לבגוד בשר האוצר
שלו, אירוע הדולריזציה היה מכונן. לימים, כאשר כיהן נתניהו כראש ממשלה וחתם על
הסכם עם יאסר ערפאת, נשיא פלסטין, גם שמיר חשב שנתניהו בגד.
ויש לזה נופך אקטואלי. בשבוע שעבר הודיע
ראש הממשלה כי "יעד הגירעון הממשלתי" יהיה 3% מההכנסה הלאומית - כפול מהכתוב בחוק. מקורביו טרחו לספר לכמה עיתונאים כי
משמעות ההודעה היא שבשנה הבאה לא יוטלו מסים חדשים. כמה כלי תקשורת נפלו בפח, והודיעו
כי הגדלת הגירעון
היא תחליף למסים. יובל שטייניץ, בכנס קיסריה, קירר את ההתלהבות והסביר שגם כך יוטלו מסים.
ביום ראשון הודיע נתניהו כי יהיו מסים נוספים. מקורביו מהשבוע הקודם יצאו בלתי אמינים.
הם לקחו ברצינות
את דברי נתניהו, עם הקמת הממשלה, שהמסים יופחתו ולא יועלו. והנה, בסלטה פוליטית מתגבר ראש הממשלה
על עצמו והופך את תוכניתו הכלכלית. ככה זה כאשר הבגידה היא באופי.
3. 7. 2012
