העניין נגמר בקול תרועה גדולה. "הסתיימה השביתה: עובדי קבלן במגזר הפרטי יועברו להעסקה ישירה ," כך נוסח ההודעה שפירסמה ההסתדרות ב12- בפברואר השנה, "לאחר שיושבו נקודות המחלוקת בין ההסתדרות והאוצר. "
הכל החל לפני שנה בעת מחאת קיץ ,2011 שפרצה ללא גוף מארגן ומאורגן. הנה לנו תנועה חברתית ללא הנהגה. ההסתדרות מיהרה להודיע על תמיכה ביעדים המעורפלים שהציבו המפגינים. היא לא הסתפקה בדיבורים והביאה למאבק יעד משלה: תיקון עוול העסקה באמצעות עובדי קבלן.
התופעה התעצמה בעשור האחרון. מנהלים רוצים עובדים אבל לא רוצים להיות מעסיקים. הם רוצים להשתמש בעובדים ללא אחריות. להשתמש ולזרוק. מאות אלפים עובדים בשיטה הזו. ולא מדובר רק בעובדי הניקיון בבתי החולים ובמאבטחים במשרדי הממשלה, אלא גם במורים, באחיות ובמקצועות רבים אחרים. יכולים עובדים לעבוד במקום עבודה אחד שנים הרבה - אבל המעסיק שלהם הוא חיצוני לחלוטין. כמעט תמיד תנאי עבודתם של עובדי הקבלן גרועים משל העובדים האחרים באותו מקום עבודה. שמעון פרס פעם כינה את זה, ובצדק, קפיטליזם חזירי.
תיקון העוול היה התרומה של ההסתדרות למחאה. בסתיו אשתקד, כאשר הממשלה והמעסיקים לא נענו לדרישה, הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה. המעסיקים והממשלה מיהרו לבית הדין לעבודה, שכהרגלו אסר על שביתה וכפה משא-ומתן שלא הניב דבר. עברו כמה חודשים ובית הדין לעבודה הבין שאיסור שביתה לא מסייע לפתרון, אלא רק לרווחי המעסיקים. השביתה הותרה ולאחר כמה ימים הסתיימה, כאמור, בקול ניצחון למעמד הפועלים.
היו מי שהטילו ספק בניצחון. עיון בהסכמים חשף ניסוחים מעורפלים וסעיפים שמאפשרים עקיפה בקלות של ההסכם. פרשנות הפוכה - כמו "החזירים ניצחו" - בהחלט התבקשה באותו מועד. אבל זה היה לחם חוקם של ספקנים מועדים וקשישים נרגנים. ההסתדרות צהלה ושמחה.
הספקנים, מתברר, טעו. זה לא שההסכמים שנחתמו היו רופפים, חלשים ומאפשרים המשך העסקת עובדי קבלן. העניין הוא שאין הסכמים מחייבים. ההסכם עם המעסיקים הפרטיים היה מותנה ב"צו הרחבה" - צו ממשלתי שמחיל אותו על כל מעסיק באשר הוא. ובינתיים - בהסכמת החותמים - טרם החלו בהליכים להוצאת צו כזה. ההסכם של ההסתדרות עם האוצר כלל אינו הסכם אלא "עקרונות מוסכמים. " מתברר שהמילה מוסכמים אף היא נתונה לפרשנות. האוצר מפרש את העקרונות כך שהם לא יחולו על כל עובדי הקבלן הקיימים. פרשנות הנשענת על חוות דעת משפטית שעושה צחוק מ"מוסכמים," כי ההסתדרות בדעה שהעקרונות חלים בהווה ולא בעתיד מעורפל. חודש מאי היה מועד ההפעלה. הוא עבר והכל בטטה מעוכה וסרת טעם.
התוצאה הזו אינה מקרית. גם הדרישות שהעלו מפגיני 2011 לא התקבלו אלא בקמצנות שמאוד לא מאפיינת את יחסו של שר האוצר להטבות מס שהוא מעניק לקפיטליסטים. ללמדנו שהכל עניין של אידיאולוגיה. הימין, זה שבשלטון, נשאר ימין גם כאשר הוא משמיע "שירי ארץ ישראל. " כסף לעשירים הולך בקלות. כסף לדיור אינו בנמצא. ולא משנה הניגון הפופוליסטי של שרי הליכוד וש"ס וישראל ביתנו - המהות היא אותה מהות.
וההסתדרות? במקרה הטוב היא יוצאת מהפרשה הזו חלמאית עם ניפוח מילולי של "הצלחה" שלא הייתה ולא נבראה. שום ציפור אין כאן: לא זו שביד ולא השתיים שעל העץ. יש שיטענו כי זו טיבה של ההסתדרות: עובדי קבלן מעולם לא עניינו אותה על אמת.
יכולה ההסתדרות לכפר על טעותה על שנתנה אמון בערפל הניסוחי של "ההבנות. " להודיע על שביתה כללית רצינית בעוד שבועיים, שלא תסתיים עד שלא יהיה הסכם מפורט ובצידו צו ממשלתי המחיל את ההסכם על כל המעסיקים. בלי התחכמות, בלי יוצאים מהכלל. בלי שיהיו יותר עובדי קבלן. ובכך ייתן האיגוד המקצועי אות למחאת קיץ ,2012 שתתמקד בתקציב הבעייתי שנרקח בימים אלה בין ראש הממשלה ושר האוצר.
28. 6. 2012
