ליבי לטייקון. לא מחמלה על מצבו כמו מדאגה למצבי, מצבנו. ליהמן ברדרס כמשל. בנק ההשקעות האמריקאי שהעסיק כ26- אלף עובדים התמוטט בספטמבר . 2008 האירוע החריג הזה - כך חשבו אז, והתבדו - נועד להציג קבל עם ועולם כי הקפיטליזם האמריקאי עומד על העיקרון שחלק מהמשחק הכלכלי הוא העונש לפשוט רגל לצד העונג שברווחים. המשחק הזה שוּחק רק פעם אחת. אפילו הממשל של בוש הימני הבין שזה מסוכן ומאז הלאים כל גוף פיננסי שנקלע לקשיים. לכל טייקון חיכתה תרופה שלימים תתברר כיקרה.
לפי תחשיבים שנעשו השבוע התווספו למעגל העוני שמות כמו אילן בן-דב, נוחי דנקנר ואולי גם שאול אלוביץ. ' כולם טייקונים מקומיים שלפי התחשיב הפסידו מיליארדים. אם אתם מכירים אנשים שהפסידו מיליארדים ואינם עניים סימן שהם טייקונים. כי מההפסדים שלהם אנחנו נהיה עניים.
ההבדל בין טייקון לבין אחד האדם הוא שאחד האדם משלם עבור מה שהוא קונה. כאשר טייקון קונה - אנחנו משלמים. תחילה הלך בן-דב לבנק לאומי. הוא היה צריך כמה מיליארדים לקנות את פרטנר (אורנג,' בשפת המותגים) מידי הסינים. לאומי, שיסחט כל בעל מכולת עד העצם, נתן את המיליארדים המבוקשים ובלבד שבן-דב ייתן לבנק 5% מהמניות ויחלוב אותנו על רוב יתרת הכסף. וכך היה. היום בנק לאומי מחזיק 5% מהמניות ואנחנו מחזיקים אגרות חוב שבקרוב יעברו "תספורת" רצינית.
כולנו השקענו אצל בן-דב בלי שנתבקשנו. לכסף היה "נאמן" - לרוב קרן פנסיה, חברת ביטוח, קופת גמל ושאר מרעין פיננסין - והוא, ה"נאמן," חשב שפרטנר זה שידוך לחיים. פעם ראשונה "אכלנו אותה" כאשר נותרנו עם אג"ח מסופר ועדיין יש תקווה שלא תתגלה הקרחת. פעם שנייה יש לנו את בנק לאומי שהפסיד כמה מאות מיליונים על ההשקעה המוצלחת שביצע במניות. בנק לאומי, לפי הגרסה החשבונאית, הוא בנק חזק שיכול לספוג את המכה הזו. זה מה שאמרו באוגוסט 2008 על בנק ליהמן ברדרס.
"אין מה להשוות ," יאמרו מביני תחשיבים. לפני שבועיים, ביום אחד, משכו אזרחי יוון 700 מיליון יורו מהחשבונות שלהם בבנקים. אלמלא הבנק המרכזי האירופי, הבנקים ביוון היו מתמוטטים. היוונים האלה, התברר, לא ידעו לקרוא תחשיבים. כמונו.
הלקח החשוב מכל הסיפורים האלה הוא שאסור לסמוך על בנקאים. במקרה הטוב הם בורים כאחד האדם, רק עם עניבות. במקרה הרע – בנק גולדמן זאקס מהעת האחרונה – הם מהמרים כפייתיים. במקרה של בן-דב ובנק לאומי, העסקה הייתה מאוד פשוטה: להעריך נכון עסק קיים, חברת תקשורת גדולה. בן דב פיספס וכרגע משתדל למכור בבהלה ומודה שטעה. בנק לאומי טעה ויצא מזה בשן ועין רק בגלל שעשה אותנו - הציבור - עניים.
בנקאות זה עסק מורכב. זה אולי לא הלב של הקפיטליזם, אך זה בוודאי הכבד שלו. בבנקאות יש סיכון. במקרה של עסקי הטייקונים הבנקאים חשבו שאין סיכון. אנחנו, הציבור, רוצים שהבנקים ייקחו סיכון. בלעדי הסיכון הגוף הכלכלי לא מתפקד. אבל שייקחו סיכונים על הלוואות לעסקים חדשים. החלפת בעלות על עסק לא מצדיקה סיכון אשראי.
זה מה שהמפקח על הבנקים חייב לנו. לאסור על הבנקים לתת אשראי לעסקות טאבו. אם אלוביץ רוצה לקנות את חברת הלוויין יס, שיוציא כסף מהכיס. דנקנר רוצה לקנות מניות של בנק שוויצרי? מכספו, בבקשה. הבנקים צריכים לתת הלוואות רק למי שרוצה לייצר ערך חדש. להקים מפעל, לבנות בית. אז הסיכון שווה את זה. לטייקון שמבקש להראות שהוא גדול יותר - אין אשראי ישראלי.
7. 6. 2013
