המראות היו מרגשים. שלושה סופרים – רמי אורן, חגי ליניק וצרויה שלו – נפגשו עם ראש הממשלה והעלו בפניו טענות קשות על עושק הקופאיות, היחס שמקבלים עובדי קבלן, השכר הזעום של עובדות ערביות והיעדר ביטוח רפואי לזרים. מעשה כזה של סולידריות לא נראה במקומותינו שנים הרבה. לא פלא שכל רשתות הרדיו והטלוויזיה כיסו את האירוע החריג.
שלא היה, כמובן.
השלושה אמנם נפגשו עם נתניהו, אך פעלו לפי הכלל הישן והידוע: האיבר הכי קרוב לאחוריים שלך הוא הראש שלך. הם הלינו על מצבם הקשה של הסופרים ושמחו לשמוע שראש ממשלתנו תומך בהצעת חוק שאולי תשנה משהו בעניין. נכים שמתקנים ציבוריים לא זמינים עבורם וספקים לתאגידי ענק שמקבלים תשלומים במשורה ועובדים בתת-שכר ממש לא עניינו את השלושה, כמו את רוב סופרינו שלמדו בשנים האחרונות פרק ב"הכרה, תיאור, תכונות" של כלכלת ישראל. עתה מיטב סופרינו מגלגלים עיניים בענייני תחרותיות, ריכוזיות ומחירי מוצרים.
סןף-סוף מצאו הסופרים שהענף "שלהם" נשלט בידי דואופול. הסופרים - ספקי סטימצקי וצומת ספרים - מגלים שמתייחסים אליהם כמו אל ספקי תנובה ושטראוס. שלירידת מחירים בידי משווק יש מחיר ליצרן המוצר, כמו שלמדו כל המתפרות בארץ. מה שלא הפריע לסופרינו לדרוש לקבל יחס מועדף, שלא טרחו לבקש עבור עמיתיהם הנעשקים.
הצעת החוק היא בדיחה גרועה. גם בגלל שהיא מתעלמת משורה ארוכה של ענפים שבהם ההסדרים הכלכליים לא שונים מענף הספרים, אך גם כי אפילו נכונה הטענה שהענף נשלט בידי הדואופול - דבר לא ישתנה. אם אני סטימצקי, למה שאסכים למכור ספר שמישהו כתב על כריכתו שמחירו 80 שקלים? אף אחד לא יכול להכריח אותי למכור ספר כזה. ואם אני סטימצקי, אתעקש שבכלל לא יהיה מחיר נקוב על הספר, למעט המחיר שאני - המוכר - רושם. האם מישהו מכם ראה סופרמרקט שבו כתוב על הפסטה של אסם המחיר שדורש התאגיד? יש מחיר אחד רשום, והוא המחיר שהמוכר כותב. תרצו, תקנו - לא תרצו, לא תקנו.
למה עשו את החירבוש המוזר הזה? כדי לעזור לא רק לסופרים הראויים להגנת הכנסה כמו כל עובד אחר, אלא בעיקר למו"לים שהתבכיינו על מצבם הקשה מול חנויות הספרים. הסופרים, בטיפשות שתפגע בהם, עזרו לייצר הצעת חוק שאינה הוגנת לציבור ולא תעזור אף להם.
הפתרון עבור הסופרים הוא דמוי שכר מינימום. כל סופר יהיה זכאי ל 10- שקלים מכל ספר שלו שיימכר. היום, מחר, בעוד שנתיים ובעוד עשור. כאן הייתה הצעת החוק צריכה להתחיל ולהסתיים. מה המחיר שישלם הקונה? איך תתחלק התמורה בין החנות לבין המו"ל? אלה שאלות מעניינות כמו השאלה איך מתחלקות התמורות האלה במכירת פסטה בין אסם ומגה בעיר.
הסופרים, או מי שדיבר בשמם, לא עשה להם אלא רע. תהיה מראית עין של חוק שקל לעוקפו. אבל אפשר לסלוח גם לסופרים גדולים על היותם אנשי עסקים קטנים. מה שבכל זאת חביב בסיפור הזה הוא שממשלת "התחרות החופשית" קמה ומצהירה שאין תחרות ושנדרש חוק לתיקון עוולות הדואופול.
ריכוזיות מהסוג הספרותי קיימת כמעט בכל ענף בארץ. ואם למו"ל מותר לקבוע את מחיר הספר, אז לעובד המאפייה מותר לקבוע את מחיר הלחם, לשטראוס לקבוע את מחיר החלב ולסוכן מיצובישי בקריית שמונה את מחיר המכונית?
אולי, בעזרת הסופרים, הפטפטת על "תחרות" כביכול, שפותרת עוולות בכלכלה, תסתיים - ובמקומה יהיה לנו שר מחירים אחראי ומתוכנן בשם בנימין נתניהו, שיודע, כמובן, מה המחיר הראוי של כל מוצר. ?
13. 6. 2012
