בורחים מהאש

האם שר האוצר אחראי לאופן ניצול התקציבים במשרדי הממשלה? האם "התרעותיו" של השר אלי ישי מחסנות אותו מאחריות? והאם היה צריך לכבות את השריפה בכרמל? כמה הערות על דו"ח מבקר המדינה

האם שרי האוצר והפנים, יובל שטייניץ ואליהו ישי, צריכים להתפטר בעקבות דוח מבקר המדינה על השריפה בכרמל? ההתקוטטות רבה וההתפטרות מועטה, ולנו יש חמש הערות בעניין.

1 . למה בכלל יש דו"ח כזה:  אלמלא נהרגו שוטרים, כבאים וסוהרים, היינו מקבלים דו"ח צנוע , כיאה לשריפה גדולה ולא קטלנית. אבל היו הרוגים, ורבים. האם מתן תוספת תקציב במועדה לשירותי הכבאות הייתה מונעת את מותם? סביר מאוד שלא.


 אילו שירותי הכבאות היו משקיעים במניעת שריפות, ואילו רכב הסוהרים היה בודק את זמינות התוואי שבו נסע ואת כשירותו, כל סיפור התקציב לא היה עולה. כי שריפות מהסוג הזה, שקורות ביער, בכלל לא ברור שצריך לכבות. חובה להשקיע באמצעי מניעה מסוגים מגוונים, וכשהן קורות חובה למנוע את התפשטותן לאזורי מגורים, ליישובים, לאזורים בהם יש חיות ולאתרים חשובים, אבל כלל לא ברור שיש להשקיע מאמץ אדירים בכיבוין. אילו תפסו את השריפה בתחילתה, המאמץ לכבותה היה ראוי. אבל השקעת מאמץ לאומי עליון, כמעט נטול מחיר, לכבות כל שריפה בכל עוצמה במלוא הטייסות והמים ואמצעי הכיבוי, ולשים כסף ענק על סופר-טנקרים - זו הקצאת כספים מוטעית.


2 . אחריות משרד האוצר: שטייניץ ופקידיו מיתממים כאשר הם טוענים שהם רק מקצים כספים, ולא אחראים על הוצאתם. זה ממש לא נכון. משרד האוצר מחזיק בכל משרד ממשלתי פקיד משלו שחותם על הצ'קים. החשב של כל משרד הוא פקיד של האוצר. והחשב מתערב בכל פעולה כספית מיד אחרי שהחבר שלו - הפקיד באגף התקציבים - מפרסם את תקנות התקציב.

 תקציב זה לא רק סכום כסף שכתוב בספר התקציב. מה שקובע הן תקנות התקציב, שנכתבות באגף התקציבים מכוח סמכות שר האוצר. רק למשרד הביטחון היה עד כה פטור מהעונש הזה.

 אז שיובל שטייניץ לא ינסה לטעון שהוא לא אחראי. אם הוא מבקש להסיר אחריות באמת, שיבטל את תקנות התקציב וימשוך את החשב ממשרד הפנים. הוא, כמו כל קודמיו, לא עושה כן. למה? כי הוא רוצה שליטה.

3 . תפקיד מנכ"ל האוצר: פעם (למעט התקופה שמיד לאחר הקמת המדינה) המנכ"לים צמחו בשירות הציבורי. לפני כמה שנים הפכו את משרת המנכ"ל ל"משרת אמון."  אמון למי? לדרג הפוליטי, ובמיוחד לשר.  מהרגע שהמנכ"ל - הפקיד הבכיר ביותר בבירוקרטיה הממשלתית - הוא שליח של המיניסטר, המיניסטר הוא האחראי המינהלי הבכיר. אי אפשר שמצד אחד השר יבחר לעצמו את המנכ"ל,  ומצד שני הוא יתנער מאחריות לניהול המשרד.

. 4 ההתרעות המיניסטריאליות אם מקבלים את השיטה של אלי ישי, שהמתריע חסין, כל שר יתחיל להוציא התרעות ללא סוף. זה לא עובד כך. עיתונאי יכול להתריע, אזרח יכול, פקיד יכול. יש אחד שלא יכול, והוא השר. הוא נמצא שם כדי לעשות, לא כדי להתריע. הכלי שלו הוא הפוליטיקה. כאשר יעקב ליצמן שם את בריאות השיניים של הילדים על סדר היום שלו , הוא הלך לזירת הכוח הפוליטי, לממשלה ולכנסת - לא לפקידי האוצר ואפילו לא לשר האוצר.  כתיבת מכתבי התרעה אינה כלי הגנה לפוליטיקאי, היא כסת"ח שמבקר המדינה חשף בצדק.
 5 אחריות שר האוצר:  בראיון לסבר פלוצקר ביום שישי האחרון הבהיר שטייניץ כי "שרי אוצר... נבחנים לפי ליבת האחריות שלהם, והיא ניהול מדיניות כלכלית טובה ונכונה. מניעת אבטלה, עידוד צמיחה"...  שטייניץ מטעה את הציבור. אני מציע לו לבדוק את היומן שלו: כמה זמן הוא משקיע במאקרו-כלכלה, וכמה זמן במיקרו-כלכלה. ההתעסקות של שרי אוצר במאקרו - אבטלה, צמיחה, מאזן תשלומים, חוב ציבורי - לוקחת לכל היותר 5%  מהזמן, אחת לשנה בעת הכנת התקציב. שטייניץ, יזם התקציב הדו-שנתי, אמור להתעסק בכל אלה עוד פחות. אבל נניח שהוא אשף המאקרו ומשקיע

זמן כפול בענייני "הליבה."  עדיין, 90%  מהזמן הולך על התעסקות במיקרו, מסיבה פשוטה להחריד: יכולת הממשלה להשפיע על הצמיחה, אבטלה, דירוג אשראי, בלה, בלה... היא קטנה. כמעט כל העבודה של שר האוצר היא בעניינים הקטנים של כבאות, תרופות, מס דלק, תקנים למורים, קביעות לעובדי קבלן וכו.'  כאשר שטייניץ מספר לנו שהוא עסוק ב"ליבה" המאקרו-כלכלית, הוא מבלבל את המוח. שטייניץ הוא הרי פּיונו של ראש הממשלה. נזכיר ליובל המבולבל: ביום הראשון לכהונתו שלח נתניהו את יועצו אורי יוגב לסגור עסקה עם עופר עיני, וכפה על שטייניץ הפחתה במס הדלק והגדלה בתקציב הביטחון. אלה ענייני "ליבה?"


  שטייניץ הוא פילוסוף, או לפחות בעל תואר במקצוע הזה, אז בואו נשחק בנדמה לי, תרגיל אהוב על פילוסופים: נניח שהוא צודק וכל אחריותו היא ל"ליבה."  מה הוא עשה בליבה? נתחיל עם החוב הציבורי. ערב כניסתו לתפקיד, החוב הציבורי היה כ470-  מיליארד שקל. עתה הוא בגובה כ540-  מיליארד שקל. הנה לפנינו כישלון ליבתי מובהק.

 נעבור לנושא קריטי עוד יותר: כשקיבלנו את שטייניץ, מאזן התשלומים של ישראל היה בפלוס של 7 מיליארד דולר. ברבע הראשון של 2012 אנחנו במינוס של 1.6  מיליארד דולר - שהוא שווה ערך לכ6-  מיליארד דולר בחשבון שנתי. עוד קטסטרופה ליבתית.


 "לו נכשלתי... בתחומים אלה, היה עליי לשלם מחיר," הוא אמר. אז הוא שילם?
26.6.2012

שתפו: